מאיר בן שבת
ראש המל"ל הנוכחי לא ראוי להיות ראש השב"כ הבא. ייתכן שהרקורד שהוא מביא איתו מתפקידיו הקודמים בשב"כ כראש ענף הסייבר, כראש האגף לסיכול טרור וכראש מרחב דרום, הכשירו אותו מקצועית, אבל לדעתי בן שבת פסול לתפקיד ראש השב"כ מבחינה ציבורית. המהלך שאותו נקט בן שבת, כשבחר לזנוח את הממלכתיות ולפעול מאחורי גבו של שר הביטחון בני גנץ, בעניין מכירת מטוסי F־35 לאמירויות, כאשר שוחח על כך עם מפקד חיל האוויר - כשהוא יודע שמדובר בעקיפת סמכויות - לא מותיר ספק.
מה מוכן אדם לעשות כדי להגשים את חלום חייו? אני משוכנע שהרבה. אבל כשמדובר בחציית גבולות וקווים אדומים, אסור להתפשר. זה לא המקרה הראשון שבו חצה בן שבת את הגבולות הראויים והוכיח ששיקול דעת ראוי הוא לא מהתכונות שהוא יכול להתגאות בהן. פרשת הרב דרוקמן, שבה נקשר שמו של בן שבת כמי שפנה לקרוב משפחתו של הרב כדי שיפעיל את השפעתו על חברי הכנסת נפתלי בנט ואיילת שקד, מוכיחה שמדובר במעשים שחוזרים על עצמם ושמדליקים את כל הנורות האדומות.
לכן אסור לדעתי להפקיד בידיו של בן שבת את הפיקוד על ארגון חשוב כמו השב"כ, שהגינות יושר ואי־עיסוק בפוליטיקה הן תכונות סף שנדרשות ממי שמבקש לפקד עליו. בראש השירות חייב לעמוד הטוב ביותר. עליו להיות בעל חוט שדרה ולהתרחק מעיסוקים פוליטיים. הוא חייב להיות מי שמסוגל להשמיע דעה הפוכה לזו של ראש הממשלה, כשצריך. ראש שב"כ צריך להיות מסוגל לעמוד על דעתו, ולא להיות רק מי שמבצע הנחיות ונוהג כמו שרת או מוציא לפועל.
בשב"כ ישנם היום מועמדים ראויים לתפקיד, שיכולים להחליף את ראש השירות הנוכחי נדב ארגמן, כאשר יסיים את תפקידו. התכונות שנדרשות לתפקיד הן כאלה שיש לארגמן. אצלו שם המשחק הוא מנהיגות; שלא כמו אצל בן שבת, שמבחינתו שם המשחק הוא צייתנות.
כרמי גילון
כשאני שומע את שמו של כרמי גילון, שהיה ראש השב"כ, אני פולט גיחוך בלתי נשלט. אני לא לבד. אני מכיר כמה בעלי תפקידים בכירים ששירתו בשב"כ בתקופתו של גילון, שחווים תחושה דומה. בימים האחרונים החליט גילון לצאת שוב מהנפטלין והתייצב באוהל המחאה שמול מעון ראש הממשלה. קדמה למהלך הנועז נסיעה שביצע גילון במכוניתו, כשחלף על פני המפגינים באחת ההפגנות הקודמות בקרבת בית ראש הממשלה. אז הוא העניק ראיונות ממכוניתו והבהיר שאין לו כוונה לצאת ממנה. לא היה לו צורך בכך אחרי שזכה במנת הפרסום שקיווה לקבל.
הפעם החליט גילון, שהיה תקופה קצרה ראש השב"כ, לכבד את המפגינים בנוכחותו, וטרח לצאת למענם מהמכונית, כשהוא מלווה את הגעתו בהצהרה שמצדו אפשר לעצור אותו על החלטתו להפגין נגד ראש הממשלה, אף על פי שאיש לא התכוון לעשות זאת. כמו יצרן כותרות מקצועי, הזדרז גילון לאזוק את עצמו. ההימור הצליח. גילון זכה לא רק לתמונות ולכותרות, הוא זכה גם בדקות ספורות של תהילה ב"פגוש את העיתונות", שם הוא סיפר שהוא מפגין ותיק. איך זה שלא שמענו ולא ידענו על זה? יכול להיות שלגילון יש חלום או תוכניות פוליטיות לחזור לקדמת הבמה?
גילון היה ראש השירות בתקופה שבה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. ועדת שמגר לעניין הרצח כתבה על גילון דברים קשים: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח". גילון הבין את אחריותו והתפטר מתפקידו עוד במהלך עבודת הוועדה, ובכך ככל הנראה מנע מעצמו הדחה משפילה. הוועדה כתבה כי החלטתו של גילון משקפת את דעתה ולכן אינה רואה צורך בהמלצה נוספת לגביו.
התחושה היא שעכשיו מבקש גילון להשיג לעצמו רהביליטציה, והדרך לכך היא כנראה שהוא ייזכר כלוחם בשחיתות, וכמי שהשתתף בפעולות מחאה נגד ראש הממשלה. גם כמה מראשי השב"כ הקודמים מתנגדים להתנהלותו של ראש הממשלה. איש מהם לא השתתף בהפגנה מול בית ראש הממשלה, ואף לא אחד מהם כבל את עצמו באזיקים. בכל מדינה מתוקנת ראש שירות הביטחון הכללי שאחראי למחדל של רצח ראש ממשלה היה מתבייש לצאת מהבית. אצלנו הופך גילון, בזכות התפקיד שאותו מילא במשך תקופה קצרה ושבו נכשל, למי שאמירותיו מצוטטות, אף על פי שאין שום חשיבות למה שהוא אומר.
גילה גמליאל
ראש הממשלה בנימין נתניהו חייב להחביא את השרה המוכשרת לאיכות הסביבה גילה גמליאל. גמליאל, שלא מחמיצה כנראה שום מפגש עם מסך או מיקרופון, מתמחה בהפרחת ססמאות ודברי הבל, שהקשר בינם לבין המציאות קלוש ביותר. דבריה לא משאירים ספק שהיא טובה בדקלומים, יש לה הרבה פחות קבלות על מעשים. רק שרה טירונית יכולה להצהיר שהיא חברה ב"ממשלת טרגדיה", אלא שלדעתה האחראים לכך הם השותפים מכחול לבן - אשר להם היא מציעה "לבוא לבעלי הניסיון כדי ללמוד מהם".
אני רוצה לקוות שהיא לא מתכוונת לעצמה. הקבלות שגמליאל יכולה להציג הן בעיקר כאלה שנוגעות לתקופה שלפני מגיפת הקורונה, שבה היא הייתה אחת משיאניות הטיסות לחו"ל. מעניין לא פחות מה היא יישמה במשרד לשוויון חברתי בטיסותיה הללו. אחרי שגמליאל הוכיחה בתחילת תקופת הקורונה ביצועים עלובים כשרה לשוויון חברתי, וקשרה לעצמה כתרים גם על מעשים שלא עשתה, היא יוצאת להתקפה. מי שהצביעה נגד החוק להעלאת קצבאות הקשישים לסכום של 1,531 שקל, כבר הוכיחה שאין לה שום רגישות חברתית.
ובעיקר, אי אפשר להתעלם מחוסר רגישותה של מי שהייתה השרה לשוויון חברתי, כשבתוכנית "אופירה וברקוביץ'", הזכיר לה המראיין שיש עדיין מי שמחפשים מזון בפחי הזבל. גמליאל הזדרזה להשיב לו: "תדאג להם". לא הופתעתי מתשובתה של השרה, שכנראה לא ידעה ולא יודעת מהו מחסור. כמי ששולחת את שני ילדיה ללמוד בבית הספר הפרטי "קינג סולומון" לאלפיון העליון בכפר הירוק, קשה לה כנראה להבין מה חשים אנשים רעבים. ותשובתה לברקוביץ' קרעה את המסיכה מעל פרצופה.
תגובת הליכוד
"מהליכוד נמסר בתגובה". מכירים את המשפט הזה שהמגיש מדקלם לאחר שמי שהתארח באולפנו תוקף את ראש הממשלה? מתברר שתגובת הליכוד יכולה להפוך בקלות לבדיחה. בתוכנית האחרונה של "פגוש את העיתונות" התארח שר החוץ גבי אשכנזי. הוא דיבר בהרחבה על הצורך למנוע את הבחירות ונמנע מלתקוף את ראש הממשלה. אבל בעודו יושב על הסט, הגיעה לאולפן תגובת הליכוד, שתקפה את אשכנזי על כך שהגן על שר המשפטים אבי ניסנקורן בפרשה שנקשרה בסגירת בתיק הנוגע אליו. אלא שאשכנזי כלל לא התייחס לניסנקורן בשידור.
"לא נשאלתי על זה", הגיב שר החוץ המופתע, ושאל את המנחה רינה מצליח: "רוצה שנדבר על זה?".
"לא, אין לנו זמן", השיבה לו.
מה שוות תגובות הליכוד, ואיזו חשיבות צריך לייחס להן, תחליטו בעצמכם.
הכותב הוא משפטן שהיה מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל"