בראיון אישי שערך העיתונאי בן כספית עם סגן ראש השב"כ לשעבר, מר יצחק אילן (28.5.2020, "מעריב"), בחר המרואיין להציף מנבכי עברו פרשה שכנראה הציקה לו מאוד: רצח החייל אולג שייחט ז"ל.
בלתי סביר שחקירת רצח שייחט יכולה להיות מקור גאווה לשב"כ ושעליה תהיה תפארתו של אילן. מדובר בכישלון חקירתי חמור של השב"כ, שעצר אזרחים מכפר כנא אשר הואשמו כרוצחי החייל לאחר שהודו בביצוע ואף שחזרו אותו. ערעורם לבית המשפט, באמצעות בא כוחם עו"ד אביגדור פלדמן, נדחה בשל הראיות המוצקות בהודאותיהם, השחזור המדויק שביצעו, כמו הכרתם את אינסוף הפרטים המוכמנים שתאמו באופן חד ומדויק את הראיות הפורנזיות בתיק.
אז מה מניע את סגן ראש השב"כ לשעבר להציף נושא כאוב, שלכל הפחות מצביע על רשלנות מקצועית? בראיון הוא מגדיר חוקר טוב ככזה שחייבת להיות לו רמה מוסרית גבוהה ושאינו מתפתה לקבל הודאות שווא. מילים כדורבנות. אז כיצד זה מתיישב עם המציאות הנשקפת מהראיון?
כיצד יצחק אילן, אדם ערכי ומוסרי לדבריו, מסביר את העובדה שהנאשמים ידעו את כל פרטי הרצח במדויק ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי? את אופן ביצועו של הרצח האכזר והאלים? את המכשיר ששימש לביצוע הרצח? את הנתיב אל זירת הרצח ועד מקום קבורת החייל ומקום מציאת הדסקית שלו?
ואם למרות כל זאת השב"כ הודיע לפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל כי הנאשמים אינם הרוצחים וכי יש לשחררם, אז מי שתל לנאשמים את כל המידע המדויק באופן שבו הם הודו במעשה שלא ביצעו? איך נשתל מידע כזה? מי עשה מעשה חמור כזה? ככה סתם בחלום הלילה הצליחו הנאשמים לחזות כיצד בוצע הרצח?
ההסבר ההגיוני היחיד שהצלחתי להגיע אליו לשאלת המניע האפשרי של אילן להציג ביוזמתו את חקירת פרשת רצח החייל שייחט במרחק 17 שנה - הוא נקיפות מצפון.
איך מגבה ראש אגף החקירות את הודאת השווא בראיון? זה פייק, הוא אומר. מה פירוש פייק? "עדנה ארבל פרקליטת המדינה", הוא אומר, "כעסה והטיחה בנו 'איך זה שרק עכשיו אתם אומרים שזוהי הודאת שווא?'". האומנם? הייתכן?
העובדות כמובן אחרות: ארבל תבעה מהשב"כ לחזור בו מההודאות שהוצאו, דרשה לדעת כיצד נוצרו הודאות השווא ואיך נשתלו ראיות והודאות השווא אצל הנאשמים. לזה סירבו אנשי השב"כ.
למה דרשתי בהתראה בטרם נקיטת צעדים מאילן לחזור בו מהדברים שבראיון? רק בשל העובדה כי היעדר תגובה לכתבה מחזק את נרטיב תרבות השקר. ברור כי כאשר הדברים נכתבים כפי שאילן תיאר, הדרך לסיפורי גבורה ולעלילות פאר קצרה, כך גם הדרך לאירועי בידוי ראיות בעתיד.
המסר המועבר הוא: נמרח, נטייח, נחפה, בעוד 17 שנים נתראיין וננגח את שק החבטות הקבוע של החברה הישראלית, את משטרת ישראל. איך עושים זאת? מנצלים את מרחק הזמן, יוצקים תוכן דמיוני, ועכשיו יש לנו גיבורים ערכיים, מוסריים הנתמכים על ידי בכירי המשפט, ולפנינו כתבה, אשר ללא תגובה זו, היא עוד נדבך בנרטיב של תרבות השקר. ומאידך, משטרה שלומיאלית, אוהבת פרסום. כך בהבל פה ומקלדת הופכים את היום ללילה, את אנשי היושרה והמקצוע לנלעגים ולמבוזים.
הפגישות שבהן אני נכחתי, בראשות פרקליטת המדינה עדנה ארבל והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וסגנית פרקליטת המדינה הגב' נאוה בן אור, עסקו בשאלה הפשוטה: מי ביצע מעשה חמור בגביית הודאות השווא? כל עוד לא יונח בכתב דוח המסביר את הפערים, קבעו בכירי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, אין חזרה מהאישום.
הוסבר לאנשי השב"כ שאין פרוצדורה משפטית של מחיקת ראיות, כך סתם, כי השב"כ מבקש או אומר, בוודאי לא לאחר שהוגש כתב אישום חתום על ידי בכירי הפרקליטות. השב"כ שקל את צעדיו והחליט ככל הנראה שלא לגלות את האמת הכואבת.
בחודשים אלו האינתיפאדה הייתה בשיאה. המחוז הצפוני דאז של המשטרה חלש על שליש משטחה של המדינה, מרמת הגולן ועד עמק חפר בדרום, והתמודד עם כמות פיגועים נוראה, אוטובוסים התפוצצו בכל הצירים והערים, מחבלים מתאבדים, אווירת טרור קשה ביותר. בין צומת גולני לצומת המוביל כלי רכב אזרחיים נורו על ידי רכב חולף, התרמילים היו על פי המעבדה הפלילית זהים לנשק החייל אולג שייחט ז"ל.
המחוז הצפוני החליט על פעילות יזומה שבה כלי רכב אזרחיים נעו על הציר ובתוכם שוטרים לוחמים ששימשו כפיתיון לרכב היורה. ואכן אחד מכלי הרכב נתקל וחיסל מחבל אחד ונטרל את השני, כאשר נשקו של החייל אולג שייחט נתפס במארב מתוכנן זה.
אירוע שלכל הדעות ראוי להערכה מקצועית בשל היוזמה והנחישות והוביל באופן מיידי ללכידת המחבלים הרוצחים האמיתיים של החייל שנחטף ונרצח.
אז מאיפה למען השם יצחק אילן מספר סיפור על מכירת הנשק בראיון?
לדעתי, אילן סבר במרחק הזמן שאיש לא ישים לב לניקוי ומירוק מצפונו דרך הראיון. על כבודי אני מוחל, על נדבך נוסף בתרבות השקר הקלוקלת שהפכה למחלה ממארת אני נאבק.
יושרה מקצועית וארגונית נבנית מהיכולת לקחת אחריות ולא מלספר סיפורי בדים במרחק השנים.
