לפי תדרוכים שונים לתקשורת על ידי אנשי משרד הבריאות נראה שרשימת השלבים ליציאה מהסגר כבר מוכנה, יש תאריכים מה ומתי יפתח. אלא שמשהו ברשימה המתגבשת חסר. היכן הכללים הברורים לפתיחה? היכן הכלים לבקרה? האם לא הגיעה העת שלא להתייחס לענף המסעדנות כמקשה אחת אלא לכל מסעדה בנפרד? כך גם לגבי בריכות השחייה, חדרי הכושר, בתי הספר ועוד. מי שיכשל וממנו יעלו אחוזי הדבקה, ייסגר.
בשבועות האחרונים נתקלנו בביקורת קשה על היציאה מהסגר הראשון. חלק מהמבקרים, אגב, הם אותם אנשים שלחצו את הממשלה לפתוח ומהר כדי להציל את בעלי העסקים ולהניע את הכלכלה. עתה, משנכווינו מהגל השני, נראה שהיציאה מהסגר תהיה איטית מאוד.
ביממה האחרונה עולים מתוך התדריכים של אנשי משרד הבריאות הצעדים ותאריכי פתיחה עתידיים. לצד התאריכים הציבו אנשי המשרד את המספר הרצוי של אחוזי ההדבקה ומספר החולים ברמה הארצית. אולם משהו חסר בה. יפה עשה פרופ' גמזו כשהחליט לאמץ את תוכנית הרמזור. מדובר בכלי אוניברסלי, הכללים בו בכל העולם ברורים: ירוק נוסעים, אדום עוצרים. את אותה הבהירות נכון להביא גם למאבק בנגיף. לכן אין לי אלא לתהות מדוע אם מסעדה בעיר מסוימת מזלזלת בכללי התו הסגול וגורמת להדבקה המונית היא תביא בסופו של דבר לסגירת מסעדה בעיר אחרת בה לא נדבק אפילו סועד אחד.
מרגע שהוחלט להחזיר את התלמידים אל הכיתות צריך להבהיר להורים ולצוות ההנהלה, שאם יחצה רף מסוים של אחוזי הדבקה בבית הספר, נלמד שלא הקפדתם כראוי על הכללים ועל כן בית הספר ייסגר לאלתר לשלושה חודשים וסגירתו לא תשליך על מערכת החינוך כולה. העובדה כי המסעדנים התאגדו ויידעו לייצר קבוצת לחץ חשובה להעלאת המצוקה, אך אין בה כדי לשים את כולם במקשה אחת.
התוכנית שמוצעת כעת לממשלה צמודה מדי לרמזור. חסרה שקיפות, וחמור מכך חסרה בקרה. ברגע שיקבעו מדדים, יינתנו הנחיות ברורות והסברים נוכל כל העת לבחון את עצמנו, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. שקיפות ובקרה יסייעו בבניית האמון. הרי אין אלא לתהות מדוע חדרי כושר, שבהם נרשמה הדבקה גבוהה יחסית לעומת בריכות השחייה, עתידים להיפתח הרבה לפני הבריכות.
אין הגיון וכשאין הגיון, יש חוסר אמון. חלק מרכזי בבקרה יהיה העברת הסמכות לשלטון המקומי. פקחים מטעם הרשות שיהיו רשאים לבצע ביקורי פתע, מנהלי חינוך שיוכלו להסתובב בין מוסדות החינוך ללא הודעה מוקדמת ולקבל החלטות במקום. ראשי רשויות שיכולו להחליט בעצמם על פי היכרות מעמיקה עם האוכלוסייה מתי לפתוח את בתי הכנסת. אם השלטון המקומי יקבל סמכויות הוא יוכל להפוך לזרוע מבצעת ומפקחת של הבקרה שתעבוד תחת השקיפות.
ההחלטה ללכת הפעם ליציאה מהסגר בצעדים מדודים היא נכונה, כמו גם ההחלטה לקבוע מבחן מסוים של מספר נדבקים וחולים ברמה הארצית. אלא שעתה יש לפרק את רעשי הרקע של קבוצות הלחץ שעלולים להכשיל לא מתוך רוע, אלא מתוך רצון אמיתי לשרוד. על מנת שהממשלה לא תכשל וכדי למנוע מישראל לשקוע לגל שלישי יש לפעול לשקיפות של "כללי המשחק", להתאים אותם הן ברמה הארצית הן ברמה היחידנית, לנטרל את הקשר שבין עסקים דומים בערים שונות.
צריך לפרסם מדד יומי ושבועי של הדבקות בעסקים ולאפשר בקרה קפדנית יותר של הרשות המקומית תוך הבהרה כי מי שיכשל בבקרה ויחצה את הרף שנקבע מראש ייסגר ולא משנה באיזו עיר הוא נמצא, לאיזה מגזר או לאיזה קבוצת לחץ הוא שייך. ראוי שכל גוף יידע בבהירות מה הם הכללים לפתיחת העסק, מה הם המספרים המקובלים ומתי יעבור הרף בו ייסגר העסק. שקיפות ובקרה הם הבורג החסר במכונה שנקראת יציאה מהסגר.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית אפרת