אין שום מצווה ביהדות לרחם על אויבים כמו סאיב עריקאת

בתחילת השבוע יצא אמבולנס מד"א מיריחו כדי להעביר ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים של הדסה בעין כרם את ד"ר סאיב עריקאת. בבית החולים נקבע כי מצבו קריטי ובני משפחתו הוזמנו להיפרד ממנו.

רבים בישראל, בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ואלו השייכים ל"מחנה השלום", רואים בעריקאת דיפלומט פלסטיני חשוב החותר לשלום עם ישראל. הוא אכן היה שותף לסבבי שיחות רבים, החל מוועידת מדריד ב־1991, שם היה למעשה נציגו האישי של ערפאת. הוא נחשב כמי שמתנגד לטרור. אלא שהשמאל הישראלי תמיד העדיף לראות מה שהתאים להשקפת העולם שלו, ולא את המציאות. ובמציאות - סאיב עריקאת הוא מחבל ומסייע לטרור.

הוא חבר הוועד המרכזי של פת"ח. בשנת 1986 הכריזה ישראל על פת"ח "ארגון טרור". הגדרה זו לא השתנתה גם בעקבות הסכמי אוסלו, ולפיכך על פי החוק בישראל - עריקאת, החבר בארגון טרור - הוא מחבל.

אבל גם אם לא נשא נשק ורצח יהודים במו ידיו - עשה עריקאת כל מה שאיש "זרוע מדינית" של ארגון טרור יכול לעשות כדי לחזק את ידי הלוחמים בנו: הוא התרוצץ בין אולפני התקשורת הבינלאומית כדי להפיץ את עלילת הדם נגד ישראל וצה"ל על "הטבח" במחנה הפליטים בג'נין במבצע חומת מגן. הוא טען כי ישראל רצחה יותר מ־500 אזרחים בג'נין (בפועל נהרגו כ־55 מחבלים חמושים). הוא קורא מעל כל במה פנויה להטלת חרם וסנקציות על ישראל (ובכלל זה חרם על מוסדות אקדמיים, כמו המרכז הרפואי הדסה בעין כרם). הוא ניצב בראש ההתנגדות להכיר בישראל כמדינת העם היהודי (משום שהוא רואה ביהדות דת ולא לאום ולכן אין "עם יהודי" שיש לו זכות להגדרה עצמית במולדתו). הוא תובע החזרת שבעה מיליוני פליטים ערבים (בפועל - נכדיהם וניניהם) שברחו מן הארץ בתש"ח, ובראיונות ל"גרדיאן" ול"הארץ" אמר בגילוי לב שהוא מבין כי תביעה כזו משמעה חיסולה של ישראל כמדינה יהודית: "ישראל תיעלם ולא תהיה עוד מולדת ליהודים".

עריקאת תומך בתשלום משכורות לכל המחבלים הרוצחים הנמצאים בכלא בישראל. עם רבים מהם יש לו מערכת קשרים הדוקה. השבוע ציינו 19 שנה להירצחו של רחבעם זאבי "גנדי" בידי מחבלי החזית העממית. מנהיג הארגון ומתכנן הרצח, אחמד סאדאת, נידון למאסר עולם, וזכה מעריקאת למכתב ברכה חם במיוחד. "אהובנו", פתח עריקאת, "אחי היקר, אני כותב אליך כדי להביע את הרגשות האמיצים ביותר של הסולידריות והאחווה". כך כתב "איש השלום", המחבל ותומך הטרור סאיב עריקאת.

ואגב: אינני יודע איזה סמל נשא האמבולנס שהעביר אותו מיריחו לעין כרם, משום שעריקאת הוביל את ההתנגדות המדינית לסימון אמבולנסים של מד"א בסמל "מגן דוד". הצלב האדום הבינלאומי הסכים לקבל את מד"א לשורותיו רק אם יתחייב שהאמבולנסים שלו בשטחי יו"ש יסומנו במעוין אדום, ולא במגן דוד, כי ראו בו על פי הגדרתו של עריקאת "סמל ציוני".

קבוצה של משפחות שכולות, שיקיריהן נרצחו בידי המחבלים של פת"ח, התייצבה בחצר בית החולים למחות על אשפוזו של המחבל. מולם נשמעו קולות רבים, בכנסת ובתקשורת שהשתבחו ב"הומניות" שגילתה ישראל בכך שהיא מטפלת באויביה. "אנחנו גאים במוסר היהודי", אמרו המשבחים, "מוסר המחייב אותנו כבני אדם לטפל גם באויבינו".

# # #

אני רופא. נשאתי את שבועת הרופא העברי והתחייבתי לטפל בכל אדם. "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה אם גר, אם נכרי ואם אזרח, אם נקלה ואם נכבד", אומרת השבועה. וכן שיננתי את התפילה המיוחסת לרמב"ם: "תזכני להביט על כל סובל הבא לשאול בעצתי כעל אדם, בלי הבדל בין עשיר ועני, ידיד ושונא, איש טוב ורע". הייתי בחדרי מיון כשהגיעו גלי נפגעים מפיגועי התאבדות בימי האינתיפאדה השנייה בירושלים. לעתים היו בהם גם המחבלים. אני יכול להעיד על עצמי שטיפלתי בהם כרופא כמיטב יכולתי.