"בליל ירח בהיר העמיסו צידה לדרך, וסבתא יצאה בראש הקבוצה בהשאירה הכול מאחור: וילה מפוארת, חלקות אדמה, צאן ואת שתי בנותיה ומשפחותיהן... הפרידה הייתה קשה. חששות ותקוות מילאו את הלב. מי יודע אם נתראה עוד עלי אדמות? וסבתא ענתה לכל החוששים: אנו נתראה בירושלים... כל השיחות בכפר בעיקר בשבתות, כשכולם ישבו ונחו תחת העצים סביב הבתים, היו על ירושלים... בשיחות האלו דובר על כך שהגיעה עת הגאולה" (שמואל ילמה, הדרך לירושלים, 1995, עמ' 36).
הקהילה היהודית באתיופיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם ולפי המסורת של בני הקהילה והמחקרים הראשוניים שנעשו בנושא היא קיימת כבר יותר מ-6,000 שנים. בינואר 1984 החל "מבצע משה", מבצע העלייה הראשון מאתיופיה לישראל. 8,000 עולים העולים עברו דרך קשה, ארוכה ומפרכת, וכל זאת בכדי להגשים את חלומם והוא הגעה ל"ירוסלם", ירושלים הנכספת, שסימלה את ארץ ישראל. יהודי אתיופיה שמרו על חלום השיבה לציון במשך דורות רבים. למרות בידודם מקהילות יהודיות אחרות ולמרות הגזירות והרדיפות של השלטון הנוצרי הם נשארו נאמנים לזהותם ולדתם. מסע השיבה ההרואי לציון גבה מחיר עצום ואלפי קרבנות מצאו את מותם בדרך לישראל. כמעט אין משפחה שלא שילמה ביקר לה מכל.
במאי 1991 חודשה העלייה בעקבות חשש גדול לגורל היהודים שהמתינו לעלייה לישראל, ובמהלך 36 שעות הוטסו לארץ כ- 14,000 עולים במבצע מורכב של כוחות הביטחון הישראליים ומנהיגי הקהילה.
חג הסגד אותו אנחנו מציינים היום מסמל את הקשר העמוק והמשמעותי של בני הקהילה לארץ-ישראל. סִגְד (בגעז שפת הקודש של יהודי אתיופיה: ስግድ, "סגידה") הוא שמו העממי של חג המֶהֶללַה (ምህልላ ("תחינה") הנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ, ("יום הקיבוץ"), הוא יום משמעותי מאוד בלוח השנה של יהודי אתיופיה: חמישים יום לאחר יום הכיפורים, ב-כ"ט בחשוון, התכנסו רוב יהודי המדינה על הר גבוה במטרה לצפות באופן סמלי אל עבר ירושלים ולחדש את הברית בין העם לאלוהיו תוך חיזוק הקשר בין כל חברי הקהילה. הסגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, במהלכו נקראו קטעים מן המסורת המקודשת ונישאו תפילות לגאולה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון, כמתואר בפרקים ח'-י' של ספר נחמיה.
עם עלייתם של רבים מיהודי אתיופיה לישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסגד לחג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה. משרד התרבות והספורט אמון על ארגון עצרת התפילה המרכזית של החג באמצעות מרכז ההסברה ובשיתוף התאגיד למורשת יהדות אתיופיה ומשרד העלייה והקליטה.
אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל למעלה מ 150 אלף נפש. אתגרים רבים ניצבים בפני החברה הישראלית. כך למשל, מחד- שיעור הגיוס בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה גבוה באופן משמעותי לעומת כלל החברה הישראלית, אך מאידך - אחוז ליקויי השירות הוא גבוה למדי. חלק מן הקשיים המלווים את יוצאי אתיופיה בישראל אופייניים לעולים רבים בישראל ובמידה רבה גם לכל מהגר ברחבי העולם: עולים מאתיופיה נדרשו להסתגל לתרבות אחרת שהייתה לעתים שונה מהותית מהתרבות על ברכיה התחנכו והחברה הקולטת לא תמיד עשתה זאת בחפץ לב וגם כיום אינה משוחררת מסטיגמות, סטריאוטיפים ודעות קדומות. על אלו נוספו כמה קשיים ייחודיים לעולים מאתיופיה: צבע עורם של העולים סימן אותם באופן אוטומטי כאחרים וצבע עור זה עורר לעתים גם תפיסות גזעניות.
העלייה שברה את ההיררכיה המשפחתית: הכבוד למבוגרים שהיה נהוג באתיופיה נפגע מהישירות של החברה הישראלית ולא פעם הילדים הסתגלו לחברה הישראלית מהר מהמבוגרים. המדינה מנסה לעשות פעולות רבות כדי לצמצם פערים: בין היתר ב-2005 הוחלט על העדפה מתקנת ליוצאי אתיופיה, ב-2011 נקבע ייצוג הולם ליוצאי אתיופיה בחברות ממשלתיות וכן מספר רב של החלטות ממשלה הוקדשו לנושא ואף הוקמה וועדה שאותה מוביל ראש הממשלה, אך המלאכה עדין לא תמה.
מדינת ישראל הינה מדינה קולטת עלייה, העולים הם אלו שבנו את ישראל והשער הפתוח בפני כל יהודי הוא ערך יסודי של החברה. יותר משלושה עשורים אחרי תחילת העלייה מאתיופיה העולים תורמים לפיתוחה ושגשוגה של החברה הישראלית, תופסים תפקידים משמעותיים יותר ויותר בצה"ל, במוסדות המדינה ובחברה האזרחית והופכים לבשר מבשרה של מדינת ישראל. למרות זאת הסטריאוטיפים, הדעות הקדומות ואף הגזענות לא נעלמו מהחברה הישראלית ומוסיפים לאתגר אותנו בחלוף השנים – המשימה של כל אחד ואחת מאתנו היא לעקור אותם מהשורש. לאור ריבוי מקרי האפליה, בהם נתקלנו לאורך השנים, חובת ההוכחה היא על בני החברה הקולטת.
חג הסגד מהווה הזדמנות להכרות עם התרבות העשירה והעמוקה של הקהילה היהודית באתיופיה, תרבות שחג זה הוא אחד משיאיה. רק בדרך זאת יוכלו הישראלים הוותיקים לראות את יופיים של יוצאי אתיופיה – יופיה של החברה הישראלית.
הכותב הוא מנהל מרכז ההסברה - המטה לאירועים וטקסים ממלכתיים