פוליטיקה של יהירות והתנשאות הייתה תמיד חלק בלתי נפרד מההתנהלות הפוליטית של מחנה השמאל; אבל בכך זה לא נגמר. מרכיבים אלה הובילו בדרך כלל לשנאה בלתי מתפשרת, לא רציונלית, של האחר; של מי שהוא לא חלק מ”המחנה”. יותר מזה, לרצון לנדות את האחר ולהוציאו אל מחוץ לגדר. כך אני, לפחות, תמיד ראיתי את התנועה הקיבוצית; זאת שהולידה את תנועות הפועלים לסוגיהן השונים. משם יצאו הוגי הדעות של הזרם הפוליטי הזה, שתמיד היה מאוס בעיניי; אותו זרם שביקש לחזק את שליטתו במוסדות הלאומיים באמצעות בתי החינוך ל”זרם העובדים”, שהיו, בפועל, לעניות דעתי, מעין גופים אינדוקטריניים. אכן התנועה הקיבוצית עשתה רבות לשם ביסוס האחיזה היהודית בארץ ישראל, אבל היא גם עשתה לא מעט, לתפיסתי, לביזוי כל מי שלא היה חלק ממנה. יושבי הערים היו תמיד לצנינים בעיני תנועות הפועלים. מעמד הביניים, הסוחרים, הקבלנים, בעלי החנויות הקטנות - נחשבו לחלק הפחות חשוב בעיני ברוני מחנה השמאל. הבולשביקים שהובילו את המחנה הזה לא אהבו אנשים שאינם תלויים בהם לפרנסתם.
זאב ז’בוטינסקי למד על בשרו את מה שהיום חווה בנימין נתניהו ואת מה שחווה לפניו מנחם בגין. שנאה שאין מאחוריה דבר רציונלי. כינויי הגנאי שהודבקו לשמו בהחלט מזכירים לי את מה שקורה בימים אלה. אזהרותיו מפני הצפוי ליהודים באירופה נתקלו בבוז מתנשא, וכשנקרתה בפני האוליגרכיה השמאלנית ההזדמנות להאשים את תלמידיו ברצח חיים ארלוזורוב, הם לא היססו לרגע.
בגין חווה, כאמור, את אותו הבוז מפי פרנסי מעמד הפועלים - זה שהפך, לאחר הקמת המדינה, למעמד מיוחס הנהנה מכל משמני הארץ. הקמתו של ביתו הלאומי של העם היהודי שימשה אותו ביד רחבה. הערבים נטשו רכוש רב, ואת רובו תפסו “מועצות הפועלים”. פנקס אדום הונפק רק למי שהיה “חבר” בקסטה הפועלית, ומשם הדרך לאפליה אינהרנטית הייתה קצרה. רק מי שהחזיק בו יכול היה להתקבל למקומות עבודה ציבוריים־ממשלתיים, ורק לו הייתה שמורה הזכות לקבל טיפול רפואי בקופת החולים של הסתדרות העובדים - מוסד כוחני שפועל עד היום ללא שקיפות ומשרת, לטעמי, רק את “החזקים”.
מה שמוביל אותי לאחד השקרים הגדולים שמופצים בימים האחרונים לנוכח מבצע החיסונים האדיר שמוביל ראש הממשלה. מערכת הבריאות המפוארת לא הוקמה בימי מפא”י. מי שהנהיג אז משטר של דיכוי וסתימת פיות לא היה מעוניין שהמוני העולים החדשים יפגעו בפריווילגיות שתנועות הפועלים נטלו לעצמם. לשם כך הוקמו כל אותם מוסדות שנועדו רק ל”אנשי שלומנו”. הם לא היו הבסיס למערכת הבריאות הנוכחית. למעשה, תנועות הפועלים בכלל התנגדו ליצירת חוק בריאות ממלכתי. הן פחדו שהמכשיר שיוצר תלות של היושבים במעברות ובעיירות הפיתוח בשכבה השולטת - יילקח מהן.
שנים רבות של דיכוי עברו על “ישראל העשוקה” עד שהמעמד השולט במשאבי הלאום הרפה מאחיזתו, ואני רציתי להוסיף עוד כהנה וכהנה מחוויות הילדות שלי בתל אביב - כן, הוריי לא היו “עובדי אדמה”; הם שירתו את החזון הציוני בבית המרקחת שלהם - ולספר, בין השאר, על מצעדי 1 במאי עם הדגלים האדומים וסמלי הפטיש והמגל, סמלים שייצגו בעיניי פשיזם ודיכוי דורסני, אולם קצרה היריעה; ולכן אומר רק זאת: יש לעשות את הכל כדי שהשנים הרעות ההן לא יחזרו.