מאז יום חמישי בערב נמצא מחנה השמאל הישראלי בהלם. זה קרה כשדוברות ראש הממשלה פרסמה את התמונה שבישרה על גיבוש מתווה סיוע כספי לעולם התרבות. שר התרבות טרופר נמצא משמאל, לצדו שר האוצר כ"ץ, באמצע (איך לא) נתניהו, ובצד ימין – לא אחר מאשר אביב גפן. הלוחם למען השלום, אליל נוער הנרות, ההוא מ"לבכות לך" ומ"רצחו שלום בכיכר" ומ"בום בום, באנג באנג, כבוד ראש המלחמה על הכתפיים", מצולם לצד האיש שעמד על המרפסת בכיכר ציון בהפגנה ההיא, ושניהם מחייכים ומדברים זה בשבחו של זה. איך הוא עשה לנו את זה?
אכן, אי אפשר להתכחש לכך שיש מימד סמלי בתמונה, אבל הזעזוע הזה, צריך לומר, הוא מעט מגוחך. מדוע? כי השנה אינה 1995, ילדי אור הירח כבר הגיעו לגיל העמידה, ואביב גפן לא החמיץ בעשור האחרון שום הזדמנות כדי להוכיח לנו שהוא אמן מיינסטרים מן השורה. מוכשר, מלחין נפלא (אם כי מתקשה לשחזר את האיכות של שיריו מתחילת הדרך), ותו לא. בטח לא כזה שצריך לצפות ממנו לשאת את דגל המחאה ולהנהיג את מחנה השמאל, או את השאריות שלו.
כי אם גפן "איבד אותנו" כשהצטלם עם נתניהו, איפה היינו כשבחר לשתף פעולה עם אייל גולן, האיש והפרשה המכוערת ההיא? איפה היינו כשבחר לשפוט בתוכנית הריאליטי "The Voice", רק שנים בודדות אחרי שתקף בחריפות את תופעת "כוכב נולד" כשזו הייתה בראשיתה? או כשבמהלך מבצע "צוק איתן" העניק ראיון נרחב תחת הכותרת "שפוי מלחמה" וסיפר על "ההתפכחות הכואבת" שעבר בנושא הסכסוך עם הפלסטינים? או כשהכריז על תמיכה במר מיינסטרים בכבודו ובעצמו, יאיר לפיד? אפילו על פרסומת לביסלי גפן כבר הספיק לסמן וי.
שיהיה ברור: לגיטימי עבור אמן לעשת ריאליטי ופרסומות, לשנות את עמדתו הפוליטית מהשמאל למרכז, ולתמוך במי שהוא רק רוצה. אבל מי שעושה את כל אלו, כבר לא יכול להיחשב כאמן המחאה הבועט (שיש מי שיגיד שגפן מעולם לא היה, כי איך בנה של משפחת האצולה הפריבילגית ביותר בישראל יכול למחות נגד משהו). אם השמאל מחפש גיבורי תרבות, רצוי לו לחפש במקומות אחרים.
דווקא הצילום עם נתניהו היה אולי מהדברים הפחות גרועים שניתן להאשים בהם את גפן. תאהבו את זה או לא, נתניהו הוא עדיין ראש הממשלה, ומי שרוצה לקבל משהו מהשלטון צריך לעבור דרך האנשים שמאיישים אותו. אם נשים בצד את הביקורת על כך גפן מינה את עצמו לתפקיד "נציג האמנים" ואיש לא הסמיך אותו לכך, ושהסכם הסיוע שהושג הוא לא שוויוני ומלא חורים, הרי שמישהו עדיין צריך לשאת ולתת עם הממשלה כדי שתסייע למצוקתם הנוראית של עובדי עולם התרבות. כשאדם רעב ללחם, לא ממש משנה לו מי היד שיכולה להאכיל אותו סוף סוף.
וכן, ברור שלנתניהו יש את השיקולים הפוליטיים שלו, ושהוא ינצל את זה גם לצרכי הקמפיין, אבל הסיפור על אמן המחאה שערק לשורות השלטון הוא לא מדויק ורחוק מהמציאות. אביב גפן לא היה גיבור תרבות עד לפני יומיים, והוא לא נבל מרושע עכשיו. סך הכל עוד אמן מיינסטרים, לא שונה מעידן רייכל או עדן בן זקן. וזה לא סוף העולם.