כשנודע דבר פטירתו של אריק איינשטיין המנוח, הספיד אותו הפובליציסט ארי שביט בעיתון הארץ תוך ניתוח השיר "יושב מול הנייר" פרי עטו, הכולל את הזעקה "ארצי מולדתי, את הולכת פייפן". שביט, פעיל "שלום עכשיו" שלאחרונה ככל הנראה חצה את הקווים ונמנה על עדת מעריצי נתניהו, הסביר בהספדו כי איינשטיין כתב את השיר בשנת 1986 כשברקע "שלהי האינפלציה, [...] קריסת חברת העובדים, התפוררות התנועה הקיבוצית, [...] איום צבאי סורי, עלייה של חמאס בדרום, כלכלה מדשדשת, דמוגרפיה מייאשת, שיתוק פנימי ואובדן דרך". רבים יחשבו שחזרנו לאותה הנקודה וההיסטוריה חוזרת, ואז זה קרה.
כיממה לסגירת הרשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-24 נחתם בלחץ נתניהו הסכם בין עוצמה יהודית בהובלת איתמר בן גביר והציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ. הצטרף לעסקה גם אבי מעוז ממפלגת "נעם" במטרה להקמת "בלוק טכני" במסגרתו ירוצו במשותף. בן גביר, רכז הנוער לשעבר בתנועת כך של הרב כהנא, תמיד היה ליד הכנסת אבל לא ממש חבר בה: יועץ פרלמנטרי של מיכאל בן ארי בכנסת ה-18; ריצות במפלגות שלא עברו את אחוז החסימה; והייתה ההתמודדות שהבטיחה לו חברות במליאה בהתניית החוק הנורווגי אך החוק לא חוקק והמליאה פוזרה.
לכאורה, הייתה דעה רווחת שלא נאמרה, קונצנזוס שקט לפיו בן גביר לא ראוי לכנסת ישראל. סיכם זאת היטב יו"ר ימינה נפתלי בנט בבחירות האחרונות לאחר שסרב לצרף את בן גביר לרשימה מאוחדת כי אינו ירוץ לבחירות עם "מי שמחזיק בסלון ביתו תמונה של אדם (ברוך גולדשטיין) אשר רצח 29 איש חפים מפשע". גם אז היה זה ראש הממשלה נתניהו שדחף לשילוב מפלגה זו ברשימה אחת עם מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי אך ורק למטרה אחת: למנוע אובדן קולות ומהפך שלטוני. הפעם, לקלחת הזו הצטרפה מפלגת נעם המובילה קמפיין הסתה נגד הקהילה הלהט"בית.
רבים במחוזות הטוויטר ביקרו את מהלכו זה של נתניהו והזכירו כי ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל, היה נוהג לעזוב את מליאת הכנסת בכל עת שכהנא היה עולה לנאום על דוכן הכנסת, ובראייה היסטורית הליכוד נמנע מלשתף פעולה עם כהניסטים. אל מולם היו שיצאו להגנתו של בן גביר וקבעו כי זכותו של כל אדם להתמודד וכוחו בערך האלקטורלי שהוא מביא. זהו ביטוי לחופש הביטוי והצבעה בחופש ההצבעה החופשית.
בן גביר אכן התמודד בעבר ובכל זאת ההוקעה מקצוות הקשת הפוליטית ומיעוט המצביעים הבהירו לו ולנו כי מדובר בשוליים – העשבים השוטים. היה זה קרל פופר שקבע כי "סובלנות בלתי מוגבלת תוביל בסופו של דבר להיעלמות הסובלנות". בהתאם, יש לומר בפה מלא ובגאווה כי בישראל אדם המבטל קבוצה, קהילה, מגזר או מגדר לא ראוי למושב בפרלמנט.
אולי התיאור האפוקליפטי של שביט לאווירה בה ישב איינשטיין לבכות על מולדתנו באמת לא היה רחוק ממצבנו היום, הרי בשנת 1984 זכתה תנועת כך במושב אחד בפרלמנט. מיד לאחר זכייתה, בשנת 1985, שונה חוק יסוד הכנסת כך שמפלגות בעלות מצע גזעני לא יוכלו להתמודד בבחירות. ייתכן וגם בתום סבב הבחירות הזה בן גביר שוב לא יהיה חבר מליאת הכנסת, ואם כך - יהיה השבחים מגיעים לציבור הבוחרים ולא לנתניהו שבלחציו יש לבן גביר ודומיו סיכוי ריאלי לכיסא.
לצד זאת, המרצע יצא את השק ומעורבותו של נתניהו, הכשרת השרץ שסייעו לו שופריו, נתנו לגיטימציה לקול לא-לגיטימי בעליל. יש המון להזדהות עמו בשירו של איינשטיין על המדינה שלנו שהולכת פייפן, הן ברקע לכתיבתו והן במילותיו, אך הפעם השיר "פוליטיקה" של איינשטיין יותר מתאים לנתניהו, שביט ואחרים: "פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה / פותחת רגליים ללא הבחנה / אומרת שלום ועושה מלחמה / אין מה לומר, את זונה לא קטנה".