בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה, מזה יותר משלושים שנה, צועדים בין מחנות המוות אושוויץ-בירקנאו, עשרות אלפי בני נוער, יהודים ולא יהודים מכל קצוות תבל, יד ביד עם ניצולי השואה, אנשי העדות, וזאת כדי למלא הייעוד של ארגון מצעד החיים להעביר את לפיד הזיכרון מדור לדור. ״שאתה נחשף לעד, אתה הופך לעד״ אמר אלי ויזל זכרו לברכה, ומילים אלה הפכו להיות המוטו של המצעד. עד היום כ-300 אלף בני נוער ושורדי שואה, עשו את המסע בין ה-3.2 ק״מ, מהצריפים של אושוויץ לקרמטוריום בבירקנאו.
השנה, בפעם השנייה, לא נוכל לצעוד בפולין. מגפת הקורונה ששיתקה את העולם מונעת מאיתנו להגיע לפולין, להתפלל בבתי הכנסת, לומר קדיש במחנות המוות, ולשיר את התקווה בבירקנאו כשאנחנו עטופים בדגלי ישראל.
אולם למרות שלא נוכל להגיע לפולין ולצעוד פיזית, אנחנו נהיה שם, יחד עם מיליוני אנשים מכל העולם, במצעד וירטואלי, שיקרב אותנו כמה שניתן לחוויית ההתייחדות עם הנספים ולמשמע סיפורי השורדים. לא, זה לא יהיה אותו דבר. שום דבר לא יוכל להשתוות לתחושת המחנק על פסי הרכבת, כאשר נחיל של אלפי אנשים במעילים כחולים ודגלי ישראל צועדים בדממה על הפסים הארורים. העוצמה של תפילת ״אל מלא רחמים״ ושירת התקווה בבירקנאו לא תשמע.
אבל אנחנו נמשיך לשמוע ולספר לעולם גם השנה את סיפורם של השורדים הגיבורים, ונזכיר את הקדושים הנרצחים, כי את הצעידה הזו אי אפשר להפסיק. שורדי השואה המלווים את מצעד החיים הווירטואלי השנה, אלקה בורנשטיין שעברה את צעדת המוות וניצלה על ידי אחות גרמניה, ורה קריגל גרוסמן שעברה את תופת הניסויים של מנגלה, ד״ר רוברט פינאלי שהלך בעקבות אביו שהיה רופא בשואה ונרצח, וציפורה פרוינד שאיבדה את רב משפחתה בשואה ביקשו מאיתנו דבר אחד: ״אל תשכחו״ הם אמרו.
ראינו השנה כמה קשה לשורדי השואה לדבר. זה נהיה קשה להם יותר משנה לשנה. אנחנו נאחזים בכל מילה שלהם, בכל מבט, כדי לשמר את הסיפור שלהם. אלי ויזל זכרו לברכה אמר שכשאתה מקשיב לעד – אתה הופך לעד״. זה המוטו של מצעד החיים, להעביר את לפיד הזיכרון מדור לדור.
השנה נצדיע לגבורתם של הרופאים והאחיות בשואה, שהיו קרן אור באפלה, שהצליחו להציל חיים ולהקל על סבלם של יהודים בשואה כנגד כל הסיכויים. הקהילה הרפואית ברחבי העולם חברה השנה למצעד החיים כדי להצדיע להם. עשרות רופאים, אחיות ופראמדיקים, בהם דור שני לרופאים בשואה, צעדו לצד שורדי השואה, ולזכר קורבנותיה ולגבורת ניצוליה.
השנה האחרונה היתה קשה לכולם, אך הקושי של שורדי השואה, בארץ ובעולם, התעלה על כולם. הבדידות והחרדה כיסו את התקווה. טובי לוי, ניצולת שואה מלבוב (פולין), שהוסתרה בבור קטן במשך שנתיים אחרי שאביה נרצח, פרסמה מאמר דעה בניו יורק טיימס בו כתבה ״השואה לקחה לי את הילדות, והקורונה לוקחת לי את השנים האחרונות״. שורדים רבים איבדו את חייהם השנה, בהם שורדים אשר השתתפו במצעד החיים במשך עשורים ונפטרו בקורונה. יהי זכרם ברוך, מורשתם לנצח תחיה בקרב עשרות אלפי הצעירים ששמעו את סיפורם במצעד.
מי שלא היה במצעד החיים לא יוכל להבין את הכמיהה לשוב לשם, שנה אחרי שנה. אני מקווה כי ביום השואה הבא, נחזור למסורת ארוכת השנים, לצעוד ולחבק שם, על אדמת המוות את השורדים, כל עוד אנחנו יכולים.
הכתובת היא דור שלישי לשואה, בוגרת מצעד החיים, וחברה בהנהלת הארגון