ריבלין עשה טעות חמורה כאשר נהג בראש הממשלה בגסות רוח החורגת מכל מידה של אתיקה נשיאותית. הוא העדיף את שנאתו האישית ופגע בכך גם בכבודם של האזרחים שבחרו בנתניהו באופן ישיר או בתיווך המפלגות התומכות בו. בכך הוא העמיד את עצמו בהיסטוריה כמי שמשחק בשדה הפוליטי במקום לשמור על הדר נשיאותי.
בניגוד לכך, התרשמתי מנאומו של מנסור עבאס, ראש רשימת רע"ם לכנסת, שהיה טוב לאין ערוך מנאומיהם והצהרותיהם של מרב מיכאלי ושל ניצן הורוביץ. מצאתי אצל המנהיג הערבי השלמה עם הציונות, רצון לשיתוף פעולה מלא עם המדינה והנהגה מוסלמית על בסיס דתי בלבד ולא על בסיס לאומני.
אם אומנם ראש הממשלה השתכנע מכנותו של עבאס – עליו לצרפו לקואליציה – ובלבד שבנושאי ביטחון וצה"ל ישמור על בלעדיות יהודית בממשלה – שהרי אחרת כל משבר צבאי או ביטחוני יגרום להפלת הממשלה. אם רשימה ערבית זאת תכה שורשים – ולא תדרוש פגיעה בחוק הלאום – עוד נגיע בעוד חצי דור לגיוס חובה של הערבים לצה"ל.
לפיד ארגן מפלגה על בסיס אישי ללא שום אידיאולוגיה – שאין לו או שהוא מסתיר אותה מפני הציבור. הסיסמה "רק לא ביבי" מתאימה לו ככפפה ממש – כי גם בה אין שמץ של אידיאולוגיה אלא של שנאה אישית בלבד. ראש הממשלה העז לפטר אותו כאשר לא הצדיק את ציפיותיו כשר אוצר. האיש נעלב ונושא את העלבון בלבו. הוא, לפיד, הלוחם כביכול "בשחיתות" השלטונית הביא לעזיבתו של חברו מזה שנים רבות כאשר הלה ניסה להכניס רפורמה דמוקרטית לרשימה.
לפיד ניסה בעבר להכניס את הברוטליות שלו גם לזירת הכנסת בכך שהוא יזם הצעת חוק לפיה ייאסר על ראש הממשלה לכהן תחת כתב אישום. בכך יש פגיעה בכל מצביעי נתניהו בבחירות אף שהחוק היום אינו פוגע בכל מועמד לראשות הממשלה בלי קשר לאישומים שהגישה הפרקליטות נגדו – וזאת עד לפסק דין סופי נגדו – אם יינתן כזה.
היתר זה הוא מובן מאליו – כי המחוקק שהעתיק ודאי הוראה זאת מחקיקה מתקדמת ונאורה – לוקח בחשבון שייתכן ופקידים משפטיים הממונים על הגשת כתבי אישום פליליים יכולים להיות רשלנים ואף בעלי דעות קדומות פוליטיות עד שירצו למנוע הצלחה של מועמדים מסוימים לראשות הממשלה.
מקרה כזה הוא גם של נתניהו ששונאיו - המעטים מאוהדיו - מנסים להפילו גם אחרי הבחירות. חקיקה כזאת נקראת חקיקה פרסונלית שהיא בעייתית בכל קנה מידה משפטי, גם הליברלי ביותר. וכך אומר על חקיקה כזאת הבכיר במשפטני ישראל, השופט חיים כהן ז"ל בספרו הקלאסי "המשפט": "ויש חוקים פגומים מחמת תחולתם על אדם פלוני או על עניין פלוני בלבד... חוק שנעשה אך לזכות או לחובה של אדם יחיד (ad personam) חורג מתפקיד המחוקק... אין לשנות את החוק כדי לפתור בעיה אישית גרידא".
אם כך – לפיד שכביכול יילחם נגד השחיתות – עסק בעצמו בעניין פגום מוסרית ומשפטית גם יחד. זאת חקיקה פגומה. לכן אני סבור כי יש להעדיף את עבאס על פניו. הוא נראה לי הוגן יותר.