קשה להמעיט בעוצמת ההזדהות והסולידריות שגילה הציבור הישראלי בנוגע לאסון הנורא במירון. כלי התקשורת עברו למתכונת שידורים חיים, ממשלת ישראל הכריזה על יום אבל לאומי וכלל המגזרים הציגו יוזמות חברתיות מחממות לב לסיוע ולתמיכה במשפחות הנפגעים.
אולם כעת לאחר שהמשפחות קמו מהשבעה על יקיריהן התפניתי לתהות: האם הפכנו למדינת כל אסונותיה? האם כוחו של החיבור בינינו יפה רק לרגעי משבר או מלחמות? אנסה להסביר את הנקודה שלא מרפה ממני בימים האחרונים:
כמי שעומד בראש ארגון גשר, הפועל כבר למעלה מ-50 שנה לחיבור חלקי העם השונים וכמי שמכיר באופן בלתי אמצעי את ההתקדמות הדרמטית ביחסי חרדים-חילונים בעשור האחרון, לבי נחמץ אל מול תופעה שהדליקה אצלי כמה נורות אזהרה.
לאחר שהעשן התפזר והמשפחות קמו מהשבעה על יקיריהן, ניתחתי לעומק את כלל התגובות וההתייחסויות השונות לנושא. את מה שגיליתי אני מגדיר "הזדהות עם כוכבית".
זה בטח יישמע לכם מוכר. הייתה התגייסות כלל ישראלית לטפל בנפגעי האסון. צוותים נשלחו לטפל במשפחות ורבים תרמו לשיקומן. אולם במקביל לכך רבים מאיתנו השתתפו בשיחה עם קרובים או חברים שאמרו להם משפטים צורמים כמו ש"האסון במירון קורע לי את הלב, אבל... ההנהגה החרדית הובילה את הציבור אל האסון הזה", או כאלה שאומרים "מדובר באסון בלתי נתפס, אבל אחרי מה שראינו מהציבור החרדי בקורונה זה לא כזה מפתיע..." ועוד אמירות מסתייגות כאלה ואחרות. המשפטים הללו הדליקו אצלי נורה אדומה מפחידה בצורת כוכבית קטנה.
אני יודע היטב שירון לונדון וליהי גרינר (שלא ראוי אפילו לחזור על תוכן דבריהם האלים והמשפיל) אינם מייצגים דעה רווחת בציבוריות הישראלית. אני יודע היטב שיש גם חצי כוס מלאה בדמות ביקורי תנחומים של אזרחים חילונים רבים בבני ברק, אצל משפחות חרדיות שחרב עליהן עולמן והתגייסות ההמונים לתרומת מנות דם הייתה מרשימה ומרגשת.
אלא שגם בתווך שבין הקצוות הקיצוניים, באמצע ממש, התמקמה לה קבוצה גדולה של אנשים שלצד ההזדהות שהיא מגלה כלפי גודל האסון – הציבה לעצמה כוכבית, מסתייגת, שרוצה לומר: "אני מאוד מאוד עצובה אבל אני לא יכולה להזדהות באופן מלא עם כאבו של המגזר החרדי".
הסיבות לכך מורכבות, התיקון מורכב גם הוא, אבל על מנת לתקן קודם יש להכיר במציאות המשתקפת מהמראה שנקראת החברה הישראלית המשוסעת בואכה קיץ 2021.
אין לאף אחד מאיתנו את הזכות לבטל את אותן "כוכביות" או את הקולות הביקורתיים, אבל אם לא ננתב את כל התחושות הללו לשיח ענייני, עובדתי וערכי, הרי שאנחנו גוזרים על עצמנו מציאות כמעט בלתי אפשרית על גלגל שממשיך להסתובב ללא תכלית.
רוצים לדבר על האחריות של החרדים? בואו נדבר.
רוצים להבין לעומק את הבעיות המשפטיות במירון? בואו נעשה זאת.
חבורת "המזדהים עם כוכבית", מייצגת קבוצה משמעותית בישראל שהתייחסותה עולה באופן הכואב ביותר. כי אם בעבר אסונות היו מאחדים אותנו ומניעים לפעולה, היום הם גם מחדדים בפנינו את גודל הריחוק האחד מהשני. יש את מחצית הכוס המלאה והיא גדולה ונרגשת אבל עלינו לראות גם את הקבוצה השנייה שהיא מפחידה ומסוכנת.
דרוש שינוי תפיסתי עמוק, כזה המגדיר באופן ברור את גבולות הגזרה כך שלא יאפשרו הדרה, שנאה, זלזול ובעיקר, כוכביות מנומסות שמחביאות תהום גדולה. עלינו לפעול לבנות את הגשר בין החרדים לחברה הכללית ע"י כללים אחידים לכולם והבנה מעמיקה את עולם התרבות וסולם הערכים של כל קבוצה. רק כך נוכל להתמודד יחד עם האתגרים הבאים של מדינת ישראל והחברה הישראלית.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון גשר הפועל לחיבור וחיזוק הקשר בין חלקי העם השונים