האם גדול סופרי צרפת, אונורה דה בלזק, הכיר מראש את בנימין נתניהו וגורלו הפוליטי, והאם הכיר גם את לפיד ובנט? אחרת איך אפשר להסביר את הדמיון המדהים בין אלה לבין יצירי דמיונו של בלזק בסיפורו "המיסה של האתאיסט".
שם מתואר "אדם גדול" ש"אויביו עינם הייתה צרה בו, ואשר ביקשו לעמעם את תהילתו... אך כיוון שאין הם מודעים לעולם למידת הנחישות המניעה את האנשים העליונים האלה, הקנאים או הכסילים נאחזים בכמה סתירות שטחיות כדי להפיק מהן כתב אישום ולחרוץ משפט על פיהן".
לקרוא ולא להאמין איזה חוש נבואי מדויק יש לסופר גאוני כבלזק.
הרי כל פרשת נתניהו החלה משנאה אידיאולוגית שמאלנית שהחליפה את תורת הציונות בתשוקה להחליפה בתורת הערביזם והפלסטיניזם, וכצו האופנה הפוליטית בנוסח ברית המועצות והקומוניזם שקרס – נאחזו אותם קנאים וכסילים בחולשות אנושיות אחדות, המשותפות לכל הפוליטיקאים ללא יוצא מן הכלל כדי להפיק מהן כתב אישום ולחרוץ על פיהן משפט נגד נתניהו.
משפט סרק זה מתפתח ממש בימים אלה כטרגדיה של הפרקליטות שהגישה אותו. זה בולט בחקירתו של העד אילן ישועה ומאיים להפוך את המשפט שתכננו למשפט של זיכוי הנאשם כפי שכל משפטן ראוי לשמו היה נוכח לדעת אם קרא את כתב האישום.
הצרה היא שמשפט הסרק הפך גם לטרגדיה לאומית: הוא גרם למהומה רבתי של הפגנות, שגרמו להקמתה של ממשלה רעועה שאין בה כל בשורה – אלא בשורות רעות בלבד לעם כולו. בנט ולפיד אינם שווי ערך לנתניהו מבחינת ההשכלה הרחבה, האינטליגנציה, כוחות הנפש הדרושים להנהגת מדינת היהודים ומנהיגות ציונית. תכונות אלה אפיינו את דוד בן־גוריון ומאפיינות גם את נתניהו.
כדי להימנע מסכנה של פיצוץ המשא ומתן בין שלל קבוצות השלל המרכיבות את הקואליציה החדשה – נמנעו בנט ולפיד מלהכניס לקווי היסוד של הממשלה את הסוגיות החשובות שבמחלוקת בין שמאל לימין והותירו לנו תפריט דל קלוריות בנוסח "הקניית יציבות שלטונית למדינה, עידוד הצמיחה במשק, ועדת חקירה לאסון מירון" ועוד כמה סוגיות מתחתית החבית.
מה העמדה ביחס ללינץ' ולפוגרומים שאירעו ליהודים בארצם? ומה בקשר לאיראן? ומה בקשר להמשך ההתיישבות ביהודה ושומרון? וחלילה, מה בקשר לדרישת רמאללה למדינה פלסטינית שלישית, בנוסף לאלה הקיימות כבר בירדן ובעזה? ומה בקשר להתערבות בג"ץ המנהל את המדינה ללא סמכות בחוק? על כל אלה אין שום מענה בקווי היסוד. הכל בהסכמים עם שאר קבוצות השלל בקואליציה, הסותרים אלה את אלה.
אגב, במסע המאורגן להפלת נתניהו התגלו כמה דברים תמוהים נוספים האומרים דרשני. טקס קבלת המנדט להרכבת ממשלה לא קוים; ועוד תמיהה: איך זה שלפיד ויתר בקלות כזאת לבנט? מדוע לפיד, שהוכיח עצמו ויתר על הבכורה? שמא אנחנו עדים לפגם מנהיגותי בהתנהגותו? והתמיהה הגדולה מכל: מי שקיבל את המנדט להרכבת ממשלה הוא לפיד – ולפי חוק יסוד "הממשלה" הוא שחייב לעמוד בראשה – ולכן לא הייתה לו זכות להעביר את המנדט למישהו אחר, ובוודאי לא בתקופה הראשונה. כלל משפטי ידוע מאז קדמת דנא אומר כי שליח אינו מוסמך להסמיך שליח אחר.
רוב הפרשנים מתנבאים שהממשלה הזאת בקושי תשרוד שנה. דעתי שונה: נדמה לי שהשנאה והקנאה בביבי כל כך גדולות עד שהקואליציה תתמיד מעבר לכך רק מחשש שביבי יחזור לשלטון. מתקיים באויביו "סינדרום דרקולה". בסיפור האימים על הרוזן הערפד מוצץ הדם – כל נוצרי טוב שפוגש בו חייב לסמן מול פניו את סימן הצלב, ואז רוח הרפאים קורסת והמפלצת מתמוטטת.
כך גם בקואליציה של אנטי־ביבי: אם איזו חטיבה תרצה לפרוש, די בכך שיציגו לה את תמונתו של ביבי בליווי הקריאה: "יבוא ביבי!", ואז הדרישה תתפוגג.