בנימין נתניהו, סמל הימין הישראלי בעיני רבים, מרבה לקרוא לממשלה החדשה "ממשלת ההונאה". מדוע הונאה? מכיוון שהעומד בראשה, נפתלי בנט, לקח קולות של מצביעי ימין והעביר אותם ל"ממשלת שמאל שנשענת על כוחות אנטי ציוניים".
האמירות הללו, שנשמעות באופן תכוף מפי נתניהו וסריסיו, עלולות לטעת בציבור הבנה שמדובר בממשלה המתחזה לימין, אולם בפועל מחוללת שינויים תת קרקעיים הנוגעים בליבת הציונות הישראלית, וחותרת תחת הגדרות היסוד של המדינה היהודית והדמוקרטית (בינתיים).
האם זו באמת ממשלת שמאל? בואו נבחן את חלק מפעולותיה הראשונות.
נפתח עם סאגת אביתר. המאחז הבלתי חוקי אמנם פונה, אך התווספה לו הבטחה עתידית כה מתוקה, עד כדי שהמתנחלים עזבו את המקום מרצונם. הם יודעים שחזרתם בוא תבוא, ובגיבוי ידו האימתנית של החוק הישראלי.
ממשלתו של נתניהו, נכנעה פעם אחר פעם לתכתיבי החמאס ודחתה את "צעדת הדגלים", שבמקרה מכונה בשם המכובס. אמיר אוחנה, שנחשב על ידי השמאל כ"מלחך הפנכה", התרפס בפני הבוס העוצמתי שלו.
לבסוף, מי שאישר את קיום המצעד הוא לא אחר מאשר עמר בר-לב, בן טיפוחיו של השמאל המפא"יניקי. הוא הוסיף לומר בתגובה לצעדה כי "ירושלים היא בירת ישראל הנצחית" והעריך אותה כבעלת חשיבות לדמוקרטיה. לא פחות.
דמי החל"ת? חרף התדמית הניאו-ליברלית של מפלגת הליכוד, שר האוצר הקודם, ישראל כ"ץ, בין אם התפכח וראה את האור הסוציאל-דמוקרטי, או בין אם מפופוליזם אלקטורלי טהור, הורה להמשיך את תכנית הסיוע למובטלי הקורונה מעל גיל 28 גם לאחר ה-30 ביוני.
שר האוצר הנוכחי, אביגדור ליברמן, מיהר עם כניסתו תפקיד להעביר תכנית דרקונית שתותיר למעלה ממאה אלף אנשים מחוסרי עבודה מתחת לגיל 45. לא בהכרח כי הם אינם מעוניינים לחזור לשוק העבודה, אלא בגלל שאין להם לאן.
לפי מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור, ישנם נכון לשבוע שעבר כ-390 אלף מובטלים על 130 אלף משרות פנויות בשוק העבודה, "אם אכן יאושר המודל כפי שיוצג, הוא הרי ישאיר מחוץ למעגל מקבלי דמי אבטלה כ-250 אלף אנשים, זה היקף אדיר", אמר בראיון ב-103FM.
כלומר, בחישוב מהיר, ולמרות שאינני גאון בחשבון, כ-120 אלף אנשים לא יצליחו למצוא עבודה, ולא יקבלו דמי אבטלה. ומי הם?
"האנשים שנשארים מאחור הם החלשים יותר", הפטיר גראור. "המשכילים מוצאים מהר מאוד מקומות עבודה, מי שנפגעים הם בעלי הכישורים הנמוכים יותר".
המהלך הזה, לראות עיני, הוא המשך ישיר של כרסום מדינת הרווחה, הרעועה ממילא. כאמור, מדיניות ימין-על-מלא.
ויש גם כמובן את חוק "האזרחות" המפלה, שמונע איחוד משפחות פלסטיניות, בו מפלגת העבודה עתידה לתמוך ללא הסתייגות, בלי לחפש חלופות ביטחוניות שלא מענישות קולקטיבית אוכלוסייה שלמה.
עם זאת, אני מודה, יש גם יתרונות להרכב הקואליציוני החדש. עצם העובדה ששתי מפלגות השמאל חזרו לשלטון והן יכולות לקדם מדיניות פרטית במשרדים ממשלתיים היא חשובה לאין שיעור. אך האם אי אפשר לעשות קצת יותר? להילחם על הערכים שבגינם הן בכנסת?
זו ממשלת "השינוי" אליה השמאל ערג? ההפגנות הממושכות מחוץ למעון ראש הממשלה של האנטי-ביביסטים היו הכרחיות בדיעבד, כשזו התוצאה - רמיסת החלש ביותר, בין אם הוא יהודי ובין אם הוא פלסטיני?
אבל עכשיו זה לא הזמן להעביר ביקורת, אלא לחגוג. להתלונן זה לחמוצים. איזה כיף שביבי הלך, יא-אללה. אופוריה. נפצח בריקודים בכיכר ונשנה את לוגו תמונת הפרופיל שלנו בפייסבוק. ואיזה מגעיל הם מדברים שם, באופוזיציה, הדודי אמסלמים האלה, לא? ממש לא מלכת אנגליה. ונאור יחיא? זו ההונאה האמיתית הרי.