חשבתי לתומי שלאחר עזיבתו של בנימין נתניהו את כס השלטון, תמותן גם הנטייה להכניס את המדינה להיסטריה עקב איומים מדומים או מוגזמים על מנת להסיר מסדר היום את האתגרים האמיתיים של המדינה. לצערי הרב, התגובה של ממשלת השינוי לאיום הגלידה מראה שטרם נפטרנו מהביביזם ומההשפעה הרעילה שלו על דעת הקהל.
ה־BDS נכשל כישלון חרוץ בניסיון לפגוע בכלכלת ישראל. הכלכלה הישראלית חזקה מאי פעם, פשוט משום שיש ביקוש בכל העולם לחדשנות ולדינמיות של המגזר הפרטי הישראלי. אולם ה־BDS כן הצליח לחלץ מממשלות ישראל תגובות היסטריות שמאיימות על הקשר של ישראל עם הציבורים הכי חשובים לנו בצד הליברלי והפרוגרסיבי של דעת הקהל העולמית. בניגוד לאופן שבו מציג הימין את הפרוגרסיבים כשונאי ישראל, דווקא המקרה של בן אנד ג’ריס מדגים את ההפך.
בן כהן וג’רי גרינפילד, שייסדו את ענקית הגלידה, הם שני יהודים מוורמונט שהצליחו כלכלית, אבל לא זנחו את הערכים הפרוגרסיביים שלהם. לצד מחויבותם לצדק חברתי ולהגנה על הסביבה, הם החליטו להקים את אחד המפעלים הראשונים שלהם מחוץ לארצות הברית - דווקא בישראל. הם ראו בישראל את התגשמות הערכים שלהם ואת ההבטחה לתיקון עולם. גם לאחר שישראל השתנתה בשל הכיבוש המתמשך וההתרחקות של ממשלות ישראל האחרונות מהערכים הליברליים של הצהרת העצמאות שלנו, לא נכנעו השניים ללחץ ה־BDS להחרים את ישראל ויצרו קו ברור בין ישראל בגבולותיה המקוריים לזאת שמעבר לקו הירוק.
השניים הללו הם משל לרוב הגדול של יהודי ארצות הברית, שמתרחקים מישראל לא בגלל ה־BDS, אלא משום שישראל מתרחקת מערכיהם. אותם יהודים מבטאים את ביקורתם, שלרוב נובעת מדאגה עמוקה לעתיד מדינת הלאום של העם היהודי. כמי שמתנגד לחרמות, משום שאני לא רואה בהם כלי מועיל במטרה להשיג את פתרון שתי המדינות ואת הזכויות הבסיסיות המגיעות לישראלים ולפלסטינים, אני מתנגד לא פחות לניסיון הישראלי למנוע את חופש הדיבור של אלו שבוחרים באמצעי הזה, שהוא לגיטימי ובלתי אלים בעליל.
התגובות הפבלוביות של ממשלות ישראל לביקורת ול־BDS מעניקות ל־BDS ניצחון אדיר משום שליברלים אמריקאים רואים בפגיעה בחופש הביטוי - פגיעה באחד הערכים הכי מקודשים בדמוקרטיה הליברלית.
פעילי ה־BDS ראו כיצד המשרד לעניינים אסטרטגיים, שנסגר על ידי הממשלה החדשה, אימץ דיסציפלינות צבאיות כדי להתמודד עם אתגר שיש להתמודד עמו דווקא בעזרת שיח ועל ידי הדגמת הערכים הליברליים של מדינת ישראל ותומכיה. אין ספק שפעילי ה־BDS מחככים עכשיו את ידיהם בהנאה משום שמסתבר שגם הממשלה החדשה פועלת באופן שדוחף לזרועותיהם תומכים חדשים, שמתרחקים מישראל דווקא משום שהיא מכנה אותם בשמות ומנסה לסתום להם פיות, זאת במקום להתמודד עם הביקורת והפעולות שבצדה בצורה בוגרת יותר, ובראש ובראשונה – לפעול ברצינות לשינוי המצב מול הפלסטינים.
לא מאוחר להתעשת. הממשלה החדשה הזאת הביאה רוח חדשה. היא חידשה את מערכת היחסים האינטימית עם הממשל האמריקאי, שמאפשרת לדון באופן קונסטרוקטיבי באי־הסכמות ולהשפיע הרבה יותר. היא מחדשת את הקשר עם הזרמים הלא אורתודוקסיים ביהדות, היא מחדשת את הקשר עם המדינות הליברליות באירופה. גם הנאום של שר החוץ החדש יאיר לפיד בנושא אנטישמיות הראה גישה מרעננת של מי שמבין שהדרך להילחם באנטישמיות היא לייצר קואליציות רחבות עם אחרים בעולם שסובלים מגזענות ומשנאת זרים, ולא להתעקש שהשנאה כלפינו היא היחידה שבה יש לעסוק. הדרך לפעול מול ה־BDS אינה בחרמות נגדיים, בוודאי לא מול גורמים שאכפת להם מדמותה של ישראל. חבל שמשבר הגלידה יחזיר אותנו לדפוסים הישנים של היסטריה מיותרת.
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל