מיד בתום ההתגוללות על נסיעתה של שרת התחבורה מרב מיכאלי ל"חופשה" בארצות הברית, ועם פרסום סיבת הנסיעה האמיתית, להביא לארץ יחד עם בן זוגה ליאור שליין את אורי, בנם שנולד בארצות הברית מפונדקאית - החלו הרשתות גועשות. הסיבה: העובדה שמיכאלי שנסעה לארצות הברית להביא את בנם שנולד באמצעות פונדקאית, היא אותה מיכאלי שבעבר יצאה נגד הליך הפונדקאות. כזכור, בעבר טענה מיכאלי כי הליך הפונדקאות הוא "סוג של סחר בגוף של נשים שמתבצע בחדווה שלא מתקבלת על הדעת".
איך אמר בעבר ראש הממשלה לשעבר אריק שרון בהקשר לפינוי גוש קטיף? "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". שרון התייחס לנקודת המבט שלו ביחס להתנתקות, שהשתנתה מאז מונה לראשות הממשלה, אבל ברמה המהותית ההבדל בין שרון למיכאלי לא גדול. שניהם הפליאו בסיסמאות חד־משמעיות לפני שנאלצו להתמודד עם האתגרים שהוצבו לפתחם וגילו בדיעבד שהמציאות הרבה יותר מורכבת מהסיסמאות.
לכולנו יש דעות, כמעט בכל דבר ועניין, אך בדרך כלל איננו צריכים להעמיד את הדעות שלנו במבחן המציאות. אנחנו יודעים להיות נחרצים, כל עוד איננו נדרשים לקחת אחריות, על מדינתנו, או אפילו על משפחתנו. שרון ומיכאלי, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הינם שני אנשים שגילו במבחן המציאות כי הדעות שלהם זקוקות לעדכון, והיה להם האומץ לעשות את השינוי ולרענן את הדעות.
אסור לנו להתעלם משינוי הדעה, אבל ראוי שניתן לאותם האנשים את הקרדיט על כך שהם העדיפו להודות בטעות, או לפחות בכך שנחרצותם הייתה מוגזמת, מאשר להיות תקועים בדעות ובסיסמאות שהם מבינים שלא עומדות במבחן המציאות. האם היינו מעדיפים מנהיגים שבמקום לעשות את מה שנכון, יעשו את מה שאמרו קודם, גם אם הגיעו למסקנה שטעו? יכול להיות שגם היום מיכאלי מאמינה שיש לא מעט בעיות בהליך הפונדקאות, אבל היא גם מבינה שזה לא שחור ולבן, אלא הרבה יותר אפור, וכי גם בהליך עם בעיות יש המון טוב.
שרון ומיכאלי אינם לבד, מערכות הבחירות האחרונות הביאו לפתחנו אין ספור הבטחות בחירות שלא קוימו, אין ספור התחייבויות שהופרו. אולי הלקח החשוב ביותר מכל אותן הבטחות שהופרו ודעות ששונו הוא שכדאי לכולנו להיות פחות חד־משמעיים, פחות נחרצים. כדאי לנו לחשוב אם דעתנו נובעת מפוזיציה, מדימוי שאנחנו מעוניינים לנכס לעצמנו, ואם אנחנו באמת מאמינים בה, גם אם תדרוש מאיתנו החלטות אישיות.
אני מייחלת ליום שבו יהיו מסוגלים מנהיגי הציבור להודות בקולם ובמעשיהם שדעתם השתנתה, ולא רק בנושאים פוליטיים שבהם עשוי להיות טמון רווח אלקטורלי, אלא בשלל נושאים כפי שנהגה מיכאלי באשר לעמדתה בנושא הפונדקאות. "רק חמור לא משנה את דעתו", אמר בשעתו משה דיין. מיכאלי היא מנהיגה אמיצה. היא הנחילה לנו שפה וחשיבה מגדריות שונות, התנהלות פוליטית אמיצה וכעת גם את ההבנה ששינוי דעה הוא לא בושה, לעתים הוא דווקא עוצמה, בעיקר אם הוא מוביל ליצירת חיים חדשים.
הכותבת היא מייסדת ארגון "משפחה חדשה"