בעבר הרחוק, לפני כ־40 שנה, הייתה במדינת ישראל מערכת מס מהגרועות בעולם. דומות לה היו רק במדינות שבהן נהג משטר קומוניסטי. היה מס רכוש על דירות מגורים; מס שבח על מכירת דירת מגורים; מס קנייה על שירותים; מס נסיעות הכולל 42 פטורים; מס הכנסה על קצבאות זקנה של הביטוח הלאומי, וזוהי רק רשימה חלקית. הבולטים בשיטת מיסוי זו היו מסי הקנייה ברמות מטורפות על ציוד בסיסי לבית ולמשפחה: 90% מס קנייה על מקרר חשמלי; 120% מס קנייה על טלוויזיה שחור־לבן; ו־240% מס כולל על מזגן לבית. ומדוע הנהיגו מסים מטורפים אלה?
על שום שהיה מישהו במערכת השלטונית אשר סבר שציוד ביתי זה, וכמובן גם מכונת כביסה ותנור אפייה, הם מוצרי מותרות. שיטת משטר סוציאליסטית פרי הגותה של מפלגת מפא"י. ומה הייתה בפועל התוצאה? מי שנשא בעול השוחק של המיסוי היו דווקא השכבות החלשות. משפחה ברמת הכנסה נמוכה הייתה צריכה לקבל על עצמה תשלומי חובות לשנה שלמה בשביל לרכוש מקרר חשמלי.
אחת הרפורמות הבולטות ביותר הייתה הנהגתו של מס הערך המוסף בשנת 1976, שאמור היה להחליף את כלל מסי הצריכה.
עיוותים אלה במערכת המס בוטלו, וכן הופחתו גם המסים הגבוהים על רווחי חברות והכנסות יחידים. לא אתבייש לומר שהייתה לי תרומה של ממש בתיקון עיוותים אלה. אבל נראה שעכשיו החליטו משרד האוצר ורשות המסים שהגיעה השעה לשוב ולהרוס מחדש את מה שהושג בשיפורה של מערכת המס בישראל.
התמונה הכוללת כיום היא שמציעים לנו לא פחות מתשעה מסים חדשים במסגרת חוק ההסדרים וגם בתיקוני חקיקה הנלווים לחוק ההסדרים, ותמיד כמובן מנימוקים ומסיבות טובות. בחלק אחד, מסים על משקאות ממותקים כדי להגן על בריאות הציבור. אז אם אנו מטילים מס על משקאות ממותקים הפוגעים בבריאות הציבור, אפשר למצוא עוד עשרות או אפילו מאות פרטי מזון הפוגעים בבריאות הציבור. האם נתחיל להטיל מסים על כולם כדי לבלום צריכת מוצרים הפוגעים בבריאות?
בחלק אחר מציעים למסות כלי אוכל פלסטיים חד־פעמיים על שום שהם פוגעים בסביבה. אם כך, יהיה מוצדק למסות עוד כלים וציוד בישראל שאינם מתכלים גם כן. אבל במקום להשקיע במיחזור, אנחנו נתחיל להטיל מיסוי על חומרי אריזה ומגוון רב של מוצרים. לרשימה נכבדת זו מצטרפת גם אגרת הגודש על כניסת רכבים למטרופולין תל אביב, כאשר על משאיות וכלי עבודה לאספקת מוצרים תוטל אגרה כפולה.
שוב מהלך סרק שיכביד על השכבות החלשות וייקר מוצרים במקום להתמודד עם פתרון הבעיה בהקמת תשתיות חדשות לתחבורה ציבורית ובהוצאת מקומות העבודה מהעיר תל אביב אל ערי הלוויין.
והמס ההזוי ביותר, שבאמת מעיד על איבוד של שיקול דעת, זהו היטל בשיעור 40% על שירותי רפואה פרטית המוצעים לארגוני הבריאות או לחברות הביטוח. כאן כבר לא מדובר רק על הטלת מס הזוי וחסר תקדים המתאים באמת אולי לצפון קוריאה, אלא על פגיעה בזכות היסוד של כל רופא בישראל להציע את שירותיו הפרטיים לכל מוסד או אדם המבקש זאת. כך לא בונים רפואה ציבורית. התוצאה המובהקת תהיה ייקור שירותי הרפואה הפרטית, וגם ייקור שירותי הרפואה הציבורית. וכמו לפרפראות, מציעים לנו גם מכס שיוטל על מלגזות שהן מכשיר עבודה מובהק, ללא כל הנמקה הנעוצה בהיגיון.
הבעיה המרכזית היא שמנסים להשיג יעדים החשובים לחברה בדרך הפסולה של הטלת מיסוי חדש. ראשית, כלל אין ביטחון שהטלת מיסוי תצמצם את הצריכה, כמו לדוגמה במשקאות ממותקים. ילדים לא יוותרו על השתייה האהובה עליהם, והורים לא יוכלו לסרב לילדים. התוצאה היא שמבצעים פעולת סרק במקום להתמודד ישירות עם הבעיה בדרכים הנכונות, שהן חינוך הציבור בכללו ואיסור ייצורם של מוצרים שבהם רמת הסיכון לבריאות אכן גבוהה.
כאשר מתחילים להשתמש במערכת המיסוי על מנת להשיג יעדים בריאותיים או סביבתיים או לחזק את הרפואה הציבורית, אין לכך סוף.
אולי כלל המיסוי המוצע כיום, שיהווה תוספת של 5.4 מיליארד שקלים, אינו נראה כה מפחיד. אבל העקרונות המונחים ביסוד יצירתו מסוכנים מאוד. זה ישיב את מערכת המס שלנו אחורה, וזה יחזיר אותנו לתקופת החושך של מערכת המס מלפני 50 שנה.
מה שכן צריך לעשות כדי ליצור מערכת מס שוויונית וחזקה יותר ולמנוע אפליית מס מיותרת מול עשרות אלפי עסקים קטנים - הוא ביטול הפטור ממע"מ ביבוא אישי. אך את זאת לא מציעים לנו. חלוקת הסוכרייה לציבור נעשתה חשובה יותר מיצירת מקומות עבודה.