לאחרונה פסק בג"ץ כי אלמנתו של זכאי שבות תהיה זכאית לאזרחות ישראלית ולמעמד של עולה. פסיקה זו פתחה שוב את הדיון על לגיטימיות סעיף הנכד בחוק השבות.
כידוע, החזון הציוני היה להקים מדינה יהודית שתאפשר לכל מי שיש לו זיקה ליהדות לקבל בה אזרחות. במובן המהותי והערכי שלו, חוק השבות סימן את האתגר שחווה העם היהודי במאה ה־20 ותחילת המאה ה־21 וקבע כי כל מי שהוא יהודי או צאצא של יהודי יוכל להיות חלק ממדינת ישראל.
סעיף הנכד, שנוסף לחוק ב־1970, קבע כי בנים ונכדים של יהודים זכאים לעלות לישראל גם אם אינם יהודים בעצמם. לאחרונה דחתה הכנסת, אחרי דיון סוער, הצעה שנויה במחלוקת של ח"כ בצלאל סמוטריץ', לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות.
הבעיה האמיתית היא לא סעיף הנכד, והעובדה שחדשות לבקרים אוהבים לדון בביטול/שינוי שלו, ואין זה משנה אם סעיף זה נולד כתשובה לחוקי נירנברג או לאו; הבעיה האמיתית היא הסתירה בין חוק השבות לבין המוסדות שאמונים על חיי האישות בישראל, המייצרת פער בין הזכאות להיות ישראלים לבין הזכויות המגיעות בישראל למי שאינם יהודים על פי ההלכה. המטרה של מדינת ישראל צריכה להיות קודם כל צמצום הפער הזה, כדי לקיים שוויון, וכן גם כדי לשמר את העם היהודי.
בישראל 300־400 אלף ישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה והם אינם שווי זכויות. הם לא יכולים להתחתן בישראל או להיקבר לצד בן זוגם. כלומר, הם מגיעים למדינת ישראל כיהודים, כי במדינת המוצא, ברית המועצות לשעבר למשל, הם היו יהודים לכל דבר, והופכים אוטומטית לאזרחים סוג ב׳.
מחקרים רבים הראו שישראלים דוברי רוסית רבים, שאינם יהודים על פי ההלכה, רואים את עצמם כחלק מהעם היהודי, אבל במדינת ישראל 2021 אין להם אופציה להיכנס פנימה. רק 8% מכלל הלא יהודים על פי ההלכה עברו בפועל תהליך גיור ב־30 השנים האחרונות, ככל הנראה בשל הקשיים שמערים בפניהם תהליך הגיור האורתודוקסי.
ואם זה לא מספיק, בואו נדבר על 700־800 אלף ישראלים דוברי רוסית שעלו בשנות ה־90 כיהודים על פי ההלכה, כתוב להם "יהודי" במסמכי משרד הפנים, ועדיין הם נתפסים כיהודים סוג ב׳. הרבנות מסתכלת עליהם בחשדנות, הם נדרשים לעבור בירורי יהדות משפילים, ומחלקם אף נשללת יהדותם כי 30 שנה לאחר העלייה ארצה לא הצליחו לעמוד בדרישות הקפדניות ולהוכיח כי הם אכן יהודים.
האסון של העם היהודי כיום הוא שהממסד או מערכת שירותי הדת לא הצליחו לקלוט גם את מי שהוכרו כיהודים על פי ההלכה. מדינת ישראל עדיין לא מכירה במקרה הייחודי של יהדות ברית המועצות ולא נותנת לה פתרון מלא ושוויוני.
תופעת הנישואים המעורבים של יהודים בעולם הולכת וגדלה, במדינות ברית המועצות לשעבר וכן במדינות כמו ארצות הברית, צרפת, קנדה, דרום אמריקה. האם אנחנו רוצים לסגור בפניהם את השער? מול אתגרי ההתרחקות מהיהדות ומישראל, אנחנו רוצים אותם איתנו. יש למצוא את הקשר שלנו כעם ולאפשר להם להיכנס באופן שבאמת פותח בפניהם את הדלת ליהדות ולישראליות, ולא כמו שעשו עם יהדות ברית המועצות.
הכותבת היא מנכ"לית לובי המיליון.