לאחרונה דווח לנו בכלי התקשורת כי ועדת גילאור, הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות, פסלה את מינויו של עמיר פרץ ליו”ר התעשייה האווירית. כששמעתי זאת, נדהמתי וחשתי שאולי צריך לבדוק את שיקול הדעת של חברי הוועדה ואולי אף להעביר להם השתלמות בנושא התאמה לתפקידים וכן השתלמות שתכשיר אותם לתפקידם שלהם.
לדעתי, פרץ מתאים לכהן כראש ממשלה, ולא רק כיו”ר התעשייה האווירית. גילוי נאות: אני מכיר את פרץ זה עשרות שנים. היכרותנו התהדקה כאשר פרץ כיהן כיו”ר ההסתדרות החדשה, ואני כיהנתי כיו”ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. היינו משני צדי המתרס, אך נוצרה בינינו הפריה הדדית בנושאים שעל הפרק. פרץ הצטיין בניהול משא ומתן כי הוא למד באופן יסודי את הצד שכנגד וגילה בקיאות מדהימה בנושאים הכלכליים בכלל, והתעשייתיים בפרט. משא ומתן איתו, בכל הרמות הכלכליות של הממשל, היווה אתגר גדול.
לפרץ יש ראייה כלכלית ואסטרטגית רחבה מאוד. יש לו תפיסה מהירה והוא מעורר אמפתיה. הוא מנהיג אמיתי. בכל נושא שפרץ עסק בו, הוא תכלל את הנושא על כל היבטיו, כולל ההיבט המקצועי והאנושי. בגין האינטליגנציה הרגשית שלו ידע להניע אנשים, להבין אותם ולהגיע איתם כצוות להישגים.
כידוע, פרץ כיהן בשלושה תפקידים בממשלה שהנושא הכלכלי הוא ליבתם: שר התעשייה והכלכלה, השר לאיכות הסביבה ושר הביטחון. כמו כן, כאמור, הוא כיהן בתפקיד כלכלי־מנהיגותי בהיותו יו”ר ההסתדרות החדשה. תפקידים אלה הכינו אותו לכהונה בכל תפקיד שנדרשות בו בקיאות כלכלית ומנהיגות. ניתן לשאול לצורך העניין: האם יו”ר חברת החשמל בהכרח אמור להבין באלקטרונים שנעים בקווי החשמל? לא. הוא אמור להבין בקבלת החלטות נבונות והוא אמור להבין אנשים.
בין הנימוקים לפסילתו של פרץ: “הזיקה הפוליטית המשמעותית של פרץ לשר הביטחון בני גנץ”, כפי שדווח. זה טיעון שאינני יכול לקבל. אם ההיכרות של פרץ עם גנץ היא בבחינת מחויבות פוליטית, אז המסקנה המתבקשת היא שפרץ ישב בבית ולא יעשה דבר.
הרי במערכת הפוליטית שלנו שהיא קטנה, ובשכבה המשפיעה בישראל שאף היא קטנה, יש סבך של היכרויות שבו כולם קשורים לכולם. פרץ מכיר את כולם, ואכן הוא גם הצטרף לקואליציה עם גנץ. לכן אני נדהם מאי־האישור של המועמדות של פרץ, ואני תוהה מה היו הסיבות לכך.
הכותב הוא נשיא התעשיינים לשעבר, מחבר הספר “ספינת התלאות" וחבר ב"מבטחי"- פורום מפקדים לאומי