מחדלים וקלקולים רבים כל כך מאפיינים את ממשלת השינוי כביכול עד שקשה לכתוב על כולם באותה עת. אכן בחלקם הם תוצרת ממשלות קודמות, כגון החשד לסרסור בסוהרות בכלא גלבוע או פסק הדין בפרשת החייל אלאור אזריה, שנשלח לרצות עונש מאסר על חיסולו של מחבל שבא להרוג ולהשמיד יהודים.
די באלה בלבד כדי למלא כתבות מנומקות היטב בעיתון. אך מצפוני מכריח אותי לבחור בנושא "אזרחי" יותר, לכאורה פחות פיקנטי ושערורייתי, אך לדעתי הוא מצביע בעיקר על חוסר תרבות. הכוונה היא למינוי של שי ניצן, פרקליט המדינה עד לפני כשנתיים, בתור רקטור הספרייה הלאומית – משרה חדשה שהומצאה עבורו במיוחד כי היא לא הייתה קיימת עד עכשיו.
אגב, למוסד זה יש מנכ"ל, ולכן מינויו של ניצן לטענתי הוא פרובלמטי ביותר. התיק המורכב ביותר וגם הפוליטי ביותר שלו נגד ראש הממשלה לשעבר נתניהו הוא בעייתי מבחינת התביעה עד כדי כך שיש הטוענים שהסיכוי לזיכוי גדול יותר מהסכנה להרשעה.
שי ניצן ניהל אותו, ומתוקף תפקידו גם הוא בין האחראים לטיפול החריג לכאורה שהמשטרה טיפלה בעדים שהעידו עד כה, כמו למשל עד המדינה ניר חפץ שטען כי "שמו אותי בכלוב, כמו של קופים" וכינה את צורת חקירתו כ"אינקוויזיציה" ו"גיהינום". ניצן כפרקליט המדינה הוא זה שהיה אמור לתת הדרכה למשטרה כיצד לנהוג בעדים שמהם יגויסו עדי מדינה.
אינני היחיד המשוכנע שכתב האישום נגד נתניהו מהווה אקט של רדיפה פוליטית. כל הנסיבות מצביעות על כך בעיניי, בין היתר התזמון של הליכי החקירה ושל ההדלפות הבלתי פוסקות מהחקירות. מינויו של ניצן כרקטור הספרייה הלאומית הוא פרובוקציה נגד דעת הציבור הגדול שבחר בנתניהו, כי ניצן מזוהה כאויב אישי של נתניהו.
אך גם אם ניצן הוא א־פוליטי וניהל תיקים נגד נתניהו מתוך מניעים מקצועיים – גם אז הוא פסול למשרה תרבותית שהיא כל כך חשובה. לתפקיד כזה לא ממנים אדם שבא מהקטגוריה. מה לו ולמשרה כזאת שכל תפקידה הוא איסוף נכסי התרבות של העם היהודי – תפקיד רוחני לחלוטין שדורש הרבה אהבה לספרות והתעסקות רבת שנים בכך?
השתדלות היתר של ניצן נגד נתניהו מחשידה אותו בעיני רבים בארץ, ומדוע לעשות להם פרובוקציה בכך שממנים אותו ישר מהפירמידה של התביעה המשחרת לטרף – לפירמידת התרבות העברית כרקטור הספרייה הלאומית? מה הקשר בין שתי הדיסציפלינות - תובע כללי ואיש הספר האולטימטיבי? מה עניין שמיטה אצל הר סיני? מי המליץ על המינוי, מי היו שאר המועמדים, ומיהם המחליטים?
הציבור זכאי לקבל תשובות לשאלות מיהו השר או העסקן הפוליטי שאולי המליץ על מינוי מוזר כזה, מה לשי ניצן ולספרות? האם זהו מינוי של פרוטקציונר לתקופת צינון, שאחריה ירצו להעלות אותו לבית המשפט העליון? האם הוא, האיש הרודף, יהפוך פתאום לתולעת ספרים הגונה במינוי לסינקורה – דהיינו למשרה ריקה מתוכן ומרובת שכר בציפייה לתפקיד הצדקני של פוסק בבג"ץ? אויה לנו.