אחת מבעיות היסוד החמורות ביותר בחברה הישראלית היא העובדה הפשוטה שצעירים בישראל, אשר החליטו להתחתן ולהקים משפחה, לא יוכלו לרכוש דירת מגורים בישראל אם לא יקבלו עזרה מסיבית ממשפחתם, וחלק גדול מהמשפחות בישראל אינן במצב המאפשר להן להושיט סיוע לילדיהן.
מה שמדאיג הוא כי מסתמן שממשלת ישראל הנוכחית הרימה ידיים מול מאבק חשוב זה. כוחות השוק ומספר תנאים אובייקטיביים הם הקובעים. שרים אינם אומרים "אנו נבלום את עליית המחירים", הם רק אומרים מילים כמו "אנו מצפים שהמשך עליית המחירים יהיה מתון לעומת זינוק המחירים שהתרחש בשלוש השנים האחרונות".
אני מניח שכולנו מבינים שגם אם נמשיך בפרויקטים של תמ"א 38 או נאמץ חלופות אחרות של חידוש עירוני, ועל אף נוכח העלאת מס הרכישה ל־8%, הבעיה של המראת מחירי דירות המגורים לא תיפתר. אי אפשר להתכחש לכך, אנו כיום בהתמודדות עם אחת מבעיות היסוד הקריטיות לעתיד החברה בישראל. אסור שמדינה תהיה במצב שבו הדור הצעיר שלה לא מסוגל לרכוש לעצמו בית. וכבר יש כאלה המדברים על שכירות כפתרון, וזוהי שגיאה חמורה.
לי קואן יו, ראש ממשלתה הראשון של סינגפור בשנת 1959, בטרם קיבלה את עצמאותה המלאה, הוא האיש אשר מייחסים למנהיגותו את הצלחתה הכלכלית יוצאת הדופן של סינגפור ואת חיזוק החברה המפוצלת. אין לזלזל בפרק זה בהיסטוריה של מדינה רחוקה, שכן ניתן ללמוד ממנו רבות כיצד מנהיגות אמת, נכונה וחדורת מטרה יכולה לשנות דרמטית את כלכלתה ויציבותה החברתית של מדינה. בספריו הוא טוען שהמהלך הראשון שהוא שאף לבצעו וגם ביצע היה שכל תושב בסינגפור יוכל להיות בעלים של דירת מגורים כדי לחזק את הקשר בין היחיד לקרקע. הוא ראה מהלך זה כיסוד לבניית כלכלה וחברה יציבות. אנו עושים את ההפך. אין אנו מגייסים את כל הכוחות להתמודדות של אמת. הציוצים וציוצי הנגד מעסיקים אותנו יותר.
כאשר כיהן יאיר לפיד כשר האוצר בשנת 2013, הוא עשה ניסיון אמת חלקי על מנת להוריד את מחירי הדירות. הוא הציע לבטל את מס הערך המוסף על דירת מגורים ראשונה של זוג נשוי. ואז הצביעות בישראל השתוללה; כלכלנים מכל עבר תקפו את התוכנית כאילו היא תגרום לחיסולה של כלכלת ישראל.
התנגדות זו נעדרה כל היגיון, והיא גובשה רק מסיבה פוליטית, פן חלילה יזכה לפיד באשראי. כדי שנבין עד כמה כלכלנים יכולים להיות צבועים, כדאי לחשוב על כך שעל פי השקפתם פטור מתשלום מע"מ על רכישת דירה של זוג צעיר, חסר אמצעים, זהו אסון כלכלי, בעוד שמתן פטור ממע"מ לספקים זרים ביבוא אישי, הפוגע ישירות במגזר העסקי בישראל, לא אמור להטריד אותנו.
המהלך שהציע לפיד נכשל. שר האוצר שכיהן אחריו, משה כחלון, היה נחוש יותר מכל שר אוצר שלפניו להוריד את מחירי דירות המגורים. הוא גייס את כל כוחו הפוליטי, ביקש לשלוט בכל רשויות המדינה שהייתה להן השפעה על מחירי הדירות. כחלון העביר את תוכנית מחיר למשתכן, שבאמצעותה זכו 50 אלף זוגות צעירים לרכוש דירת מגורים. הקבלנים לא היו צריכים לממן רכישת קרקעות וגם לא את הוצאות השיווק ויכלו לעמוד ברמת מחירים נמוכה. אבל גם הפתרון של כחלון היה לזמן קצר. הוא לא הצליח להתמודד עם בעיות התשתית האמיתיות. בנייתו של מבנה מגורים בן 14 קומות בישראל תימשך שלוש־ארבע שנים לעומת שנה אחת בסין.
כולנו יודעים מהן מכשלות האמת בהוזלת דירות: זמינות הקרקע; הצורך לממן את רכישת הקרקעות לתקופה ארוכה; רשויות מקומיות אשר מגיעות לשיא אי־היעילות במתן אישורים של תוכניות בנייה והיתרי בנייה ללא שום אחריות כלפי תושבי המדינה, וללא שום בקרת אמת פנימית ובקרת אמת חיצונית; והיעדר זמינות מספקת של עובדי בניין. אנו מתפתלים בוויכוחים האידיאולוגיים עד כמה אנחנו רוצים להרשות יבוא עובדי בניין זרים בעוד שבאופן עקבי אנו לא מצליחים לגייס עובדי בניין מקומיים ברמת מיומנות מספקת מתוך תושבי המדינה עצמה.
אין אני מתיימר לנתח במסגרת רשימה זו את כל הכשלים ובוודאי לא את כל הפתרונות. על ראש הממשלה ועל ממשלת ישראל כולה להתגייס ולעשות זאת.
אם אנו שואפים לבנות בישראל חברה יציבה ולחזק באמת את הקשר בין תושבי המדינה למדינה עצמה, לא שאלת ההתנחלויות היא המרכזית, אלא קודם כל מתן האפשרות לצעירים בחברה להיות הבעלים של ביתם. לא ייתכן שממשלה תרים ידיים, ולא ייתכן שממשלה לא תיכנס להתמודדות עם נושא זה תוך גיוס כל משאבי כוחה.
גם הממשלה הזו הרימה ידיים: המצוקה האמיתית של הצעירים בישראל
אם אנו שואפים לבנות בישראל חברה יציבה ולחזק את הקשר בין התושבים למדינה עצמה, לא שאלת ההתנחלויות היא המרכזית, אלא מתן האפשרות לצעירים לרכוש בית
