כידוע, העם היהודי איבד פעמיים את עצמאותו לאורך ההיסטוריה: בחורבן הבית הראשון ובחורבן הבית השני. בשני המקרים לשנאת חינם היה תפקיד מרכזי בחורבן, אם כי היו גם גורמים נוספים. אני חרד מהמחשבה שזה עלול לקרות לנו בפעם השלישית.

המצב במדינה, אחרי גלות ארוכה, שאחריה שבנו לארצנו והקמנו את הבית השלישי, מחייב טיפול שורש. מאז ומתמיד היו בתוכנו קבוצות מנוגדות בדעותיהן ושונות בהתנהגותן, אבל צו השעה מחייב אותן למצוא את שביל הזהב כדי לחיות בצוותא ולקיים חיים יהודיים דמוקרטיים ומשגשגים. בשני המקרים של חורבן הבית היהודי, הפרת האיזון בין הקבוצות היא שסללה את הדרך לחורבן.

ב”נאום השבטים” המפורסם שנשא בעבר הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, הוא הצביע על קיומם של ארבעה שבטים שונים זה מזה החיים על אדמת ישראל. אין מכנה משותף ביניהם, וכל שבט מושך לכיוון שטוב לו ולאינטרסים שלו. השנאה וחוסר הסובלנות ממלאים את החלל הפעור בין השבטים. האלימות כבר רציפה ואינה מנת חלקה של קבוצה אחת בלבד. אנו שומעים חדשות לבקרים על נוער אלים בבתי הספר, אלימות בבתי חולים, אלימות ברחוב, אלימות מילולית של נבחרינו ועוד.

השארת הבעיה הזו בלי מענה - תחמיר את המצב. ההתנגשויות האלימות בין יהודים לערבים בערים המעורבות, כפי שאירעו במבצע “שומר החומות”, היו חייבות להיות מטופלות באופן מיידי. היינו על סף מלחמת אזרחים. בכל הנוגע לסוגיית האזרחים הערבים של ישראל, עלינו לזכור שיש להם זכויות מלאות כמו לכל אחד מאזרחי המדינה. מי שתופס את עצמו אחרת – יקבל יחס אחר. אסור שהקרע הפוליטי, כפי שהוא מתבטא כיום, ימשיך להתקיים. מותר להחזיק בדעות פוליטיות שונות, ואף מנוגדות, אך יש להקפיד על שמירת חוק ועל הקשבה לזולת. פולחן אישיות, סטריאוטיפים ורמיסת החוק הם מתכון בדוק להרס שיקשה על שיקומנו.

אפילו הסוגיות הקוטביות ביותר יכולות להיפתר על ידי משאל עם שיחייב את כולם. יש לפנות לעם, והוא יכריע בכל הסוגיות. האתגרים שמולם ניצבת ישראל, כמו איראן, טרור, חמאס, חיזבאללה - מחייבים התלכדות פנימית, חוסן חברתי, שכנוע בצדקת הדרך ונכונות להתחשב בזולת. כיום תמונת המצב מעורערת, ומכאן החרדה העמוקה שאני חש. התוצאה שעלולה לחכות לנו באופק היא מפחידה. רבים יגידו: אנחנו יודעים את כל זה. אבל אני אומר: בואו נתחיל עם משאלי עם, ודרכם נתווה את הדרך לעתיד המדינה, שכל אחד ממרכיביה אוהב אותה עד כלות. שווה לנסות.