אני משוגע על כדורגל, צופה במשחקים מהפועל דימונה ומכבי שעריים בליגה א' ועד מנצ'סטר יונייטד ובורוסיה דורטמורד, כולל שידורים חוזרים של משחקים שראיתי בלייב. התכנית היחידה שעבורה אני מוצא עצמי לאחרונה מוותר על כדורגל היא אקס פקטור לאירוויזיון. אמנם היא דביקה והכל שם מקסים ומרגש עד דמעות, אבל כן – היא באמת מרגשת. הזמרות והזמרים שמתמודדים בה – כמו גם חמשת השופטים – הם פשוט מקסימים. יש בתכנית הזו משהו כל כך ישראלי ויפה, שאותי היא מהפנטת. את אביב גפן אני מעריץ ללא קשר, את מרגול ומירי מסיקה אני מאוד אוהב, רן דנקר הוא משהו חדש, חכם ומרענן, וביחד זה מירקם מושלם לצפייה בערבי החורף הקרירים.
אני מודה שחשתי תחושת גועל, אך משום מה לא הופתעתי, כשראיתי בתקשורת את המתקפה הדוחה של לינט כנגד השופטים. בושה וכלימה. לאורך התכנית ניכר היה על הפנים שלה עד כמה תגובותיה של הזמרת הן מעשה צביעות שעולה בעוצמתו אפילו על איכויותיה כזמרת, וחבל – כי היא זמרת מעולה.
בכל הפעמים בהם עברה שלב נראה שהיא הגיבה בחנפנות מאוסה, ובכל פעם כזו – אין לי הסבר למה – שאלתי את עצמי כיצד היא תגיב ביום שבו היא תודח. הערכתי שבשלב א' תתחנף ותגיד שמכבדת ושהכל מצוין, ובחלוף יום יומיים תצא ממנה הלינט, וכך קרה. מדהים איך העזה החצופה הזו לצאת כנגד שופטים שהביאו אותה עד שלב מתקדם, רק כי הביעו את דעתם הכנה. ראוי שתיטול קורה מבין עיניה לפני שהיא חוזרת לביתה במולדתו של ארדואן ושתלמד מזמר ענק באמת בשם שימי תבורי, שניסה כמוה והודח בשלב די התחלתי מול הצעירים הרעננים והמוכשרים, וקיבל את הדחתו בכבוד ובצנעה, כי איש לא ייקח ממנו את מה שהוא באמת שווה, ועם כזו תגובה, הוא שווה יותר. אני מבין במוסיקה בערך כמו שאביב גפן מבין בכדורגל ובפילוט דגי לברק, אבל רק עיוור לא חש בבחירה הכושלת של השירים שבגללה הודחה. איפה היא, ואיפה הצעירות והצעירים המדהימים שמולם התחרתה.
אז לינט א' עפה על השופטים כשהחמיאו והעבירו אותה, וכשלינט ב' הודחה – פתאום גפן, מרגול, ומסיקה, לא מבינים כלל בתחום. בקיצור, צריך להדיח את השופטים, לשרוף את בית המשפט למוסיקה ולהקים אותו מחדש עם שופטים אוהבי לינט, שייבחרו בקפידה.
אופס...רגע, זה לא מזכיר לכם משהו? נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט בדימוס אהרון ברק אמר השבוע שבנימין נתניהו הוא מגינו העליון של בית המשפט ושל מערכת אכיפת החוק, שנתניהו – הוא ולא אחר – שמר מכל משמר והגן בחירוף נפש על המערכת המשפטית. זה היה נכון כשברק החל לכהן כנשיא ביהמ"ש העליון באלף הקודם (מ-1995 עד 2006), אבל – האם מר ברק חי באלף הקודם או בשלושת האלפים מהסוג החדש, שהובילו את נתניהו, בגלל ענייניו האישיים, למלחמת עולם כנגד אותן מערכות שלדעת אהרון ברק נתניהו היה המפקד הבכיר של צבא הגנתן.
או בקיצור – משל לינט ונתניהו: כשהשופטים טובים, הם מקסימים ומדהימים, וכשהם נגדי – מה הם מבינים?
הכותב הינו יועץ אסטרטגי, פאר לוין תקשורת.