לאחר שאומתו הפרסומים על ניהול משא ומתן לעסקת טיעון בין בנימין נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הארץ רעשה וגעשה, ואנו מוצפים בשטף של ידיעות על התפתחות המשא ומתן בעסקת הטיעון, עמדות הצדדים, אם יהיה פה קלון ומה תהיה חומרת הענישה.
ואכן לעסקת הטיעון בין נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה, אם תבשיל ותיחתם, תהיה ללא ספק השפעה מרחיקת לכת גם על הנוף הפוליטי וגם על מערכת המשפט בישראל. אשר לנוף הפוליטי, פתוחות בפנינו שפע של ספקולציות וסברות, ניתוחים, חיזוי עתידי וחיזוי עתידי סותר, ומוטב להניח לזאת. כדאי קצת להתאפק. אבל ההשפעה על מערכת המשפט ועל עקרונות המשפט בישראל ניתנת כבר עכשיו לאבחון ולהערכה.
אני מאוד תומך בהבשלתה ובסיומה של עסקת טיעון, בתנאים הנאותים כמובן, ואף ארגיש הקלה גדולה אם עסקת טיעון כזו תסוכם, בין שבתקופת כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי ובין שלאחריה. אכן הצדדים לעסקת הטיעון הצליחו ליצור את הדרמה כאילו היה זה סרט מתח המרתק אותנו אל שלב ההכרעה תוך סימון ששעון החול הולך ואוזל במהירות. אבל אין שום סיבה לכך שעסקת טיעון כזו לא תבשיל גם לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט יסיים את תפקידו. זו לא עסקה בין שני אישים. זו עסקה שאינטרסים כבדים של הציבור והמדינה כרוכים בה.
אני תומך בעסקת טיעון בעיקר מחמת כישלונה של מערכת המשפט ושל פרקליטות המדינה בישראל. כל אלה השואפים לראות את הליכי המשפט בתיקי האלפים נמשכים עד להכרעת הדין הסופית, כדאי שיחשבו קצת על טווח הזמנים ועל ציר הזמן שעל פניו פועלת המערכת. ממש לא הייתי רוצה לקום בוקר אחד בעוד עשר שנים ולהמשיך ולקרוא על משפטו של נתניהו, בין שהוא מכהן כראש ממשלה ובין שאינו מכהן כראש ממשלה, שכן הלוא ברור שכל עוד אין הכרעת דין, חופשי נתניהו להמשיך ולכהן כראש הממשלה.
מערכת המשפט בישראל וגם הפרקליטות אינן מנהלות נכונה משפט פלילי כנגד אישי ציבור. משפטים אלה מתנהלים כאילו אין שום ערך ומשמעות לאלמנט הזמן; כאשר דווקא במקרה של נבחרי ציבור אלמנט הזמן הוא בעל חשיבות גדולה. בבית המשפט המחוזי בירושלים משפטו של נתניהו אינו מתנהל כמשפט פלילי רגיל; הוא מתנהל כאילו הרכב השופטים צריך לחקור לעומק ולרוחב את אופי היחסים שבין השלטון לתקשורת.
אני יכול להבין את המצוקה של השופטים. הם בוודאי חוששים שאם הם לא יאפשרו חקירות עד אין סוף, מישהו יאשימם שאין הם מאפשרים ניהול משפט הוגן וצודק. אבל הם בטח לא מוסד מחקרי. העבירות הפליליות בישראל הן עבירות מוגדרות, וגם העבירה של הפרת אמונים חודדה והוסברה בלא מעט פסקי דין. למערכת המשפט אין כיום את היכולת האמיתית לסיים את משפטו של נתניהו בתקופת זמן סבירה; זהו משפט שיכול להימשך עד אין סוף. מערכת המשפט בישראל חייבת לעבור היום שידוד מערכות וחשיבה מחדש, והיא זקוקה לפסק זמן כדי לעשות זאת.
ניקח לדוגמה את כתב האישום שהוגש כנגד מי שהיה ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה. כמה זמן צריך להימשך משפט בסוג של עבירה שיסודותיה העובדתיים ממש לא מורכבים?
עסקת טיעון שתיחתם עם נתניהו תאושר ללא ספק על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, גם אם יוגשו נגדה עתירות לבג"ץ; ודווקא עסקת הטיעון שנעשתה לאחרונה עם אריה דרעי מוכיחה עד כמה אנו מאבדים את היכולת לחשוב על פי השכל הישר ובתוקף עקרונות ברורים. דרעי הואשם בעבירות מס, ובעתירה של התנועה לאיכות השלטון נגד עסקת הטיעון שנעשתה עמו, הועלתה השאלה אם הייתה זו עבירה שיש בה קלון. טענת הפרקליטות הייתה שזהו דיון תיאורטי. קשה להבין מה כאן תיאורטי. זה פשוט סחר בעקרונות היסוד שלנו. המשפט הפלילי נועד ליצור הרתעה מפני ביצוע עבירות הפוגעות בציבור ובמדינה, ואי אפשר למוסס את המהות האמיתית של העבירה בתמרונים שונים. אי אפשר לומר שדיון בשאלת הקלון הוא דיון תיאורטי משום שזהו מסר מסוכן המועבר לציבור בכללו, המציב סימן שאלה על העובדה שעבירת מס היא עבירה שיש עמה קלון.
אנו צריכים להוריד את עניין משפטו של נתניהו מסדר היום הציבורי; הוא יהדהד גם אחרי שתהיה עסקת טיעון. ומה שצריך לעשות לאחר מכן הוא בדק בית יסודי של מערכת המשפט, של דרך ניהולם של משפטים פליליים ושל דרך התנהלותה של פרקליטות המדינה. אלה הם התחומים שאנו חייבים לשנותם. אין לנו כיום מערכת משפט מתוקנת, ואף לא פרקליטות הפועלת על פי עקרונות נכונים.