"להציל את הנגב", "לתפוס שטחים" ו"לסלק פולשים" היו רק חלק מהנימוקים הרבניים שניתנו לאחרונה למשלחות שתילת העצים שיצאו לנגב, תחילה של קק"ל ואחר כך של חברי כנסת, למרות שאנו נמצאים בשנת שמיטה שבה כידוע חל איסור הלכתי לטעת עצים.
פתאום, בפרשת הנטיעות בנגב, הסתבר שאם הוראות ההלכה לא תואמות את האינטרס הפוליטי של רבנים ושל פוליטיקאים המקורבים להם, חלקם מגלים גמישות דתית מופלאה ומחלקים לכל מי שמבקש "פטורים" משנת השמיטה. מבחינתי, פרשה זו חשפה במלוא כיעורה את הצביעות של הממסד האורתודוקסי. נראה לי שלא ההלכה היא שמעניינת אותו, אלא השליטה.
עכשיו תורו של הציבור החופשי בישראל לאמץ את הגמישות הזו ולאתגר את הממסד הרבני: אם חלקו זונח את הדבקות בהלכה ביחס לשנת השמיטה, מדוע שלא יזנח אותה גם ביחס למסחר ולתחבורה ציבורית בשבת, ביחס לנישואים וגירושים, לכשרות ולעוד שלל סוגיות בוערות?
עלינו, הציבור החילוני, להשתמש בכל הערוצים - פניות למקבלי החלטות, עתירות, חקיקה, דיונים בוועדות הכנסת ואיתור שותפים בחברה האורתודוקסית שיסכימו ללכת איתנו למהלך של שינוי וחידוש – על מנת לפרוץ את חומת ההלכה ולהפוך את הסדק לשבר. עלינו לשחרר את אחיזתה המהודקת של האורתודוקסיה על חייהם של מיליוני אזרחים. משהבנו שעליונות ההלכה הינה גמישה, עלינו לפעול כדי שדין "נטיעות בשנת שמיטה" יהיה כדין ביטול המונופול האורתודוקסי במשפחה, ולא להתייאש עד שנשיג זאת.
לא מדובר במאבק דתי, אלא במאבק על השליטה במדינה. אל מול השינויים בחברה הישראלית, יש גורמים שמשתמשים בדת כדי לעצור את הקדמה, כדי לשמר את העולם הישן, כדי להמשיך לקיים מנגנונים מיותרים ומסואבים. עלינו להבין זאת ולצאת למאבק על עצם השליטה במדינה ודמותה העתידית.
הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת ארגון "משפחה חדשה"