השופטת מרים נאור ז"ל: מגדלור של יושר, ציונות וצדק

הידיעה על לכתה בטרם עת של הנשיאה מרים נאור מילאה אותי צער עמוק. השופטת נאור הייתה אישיות נדירה בעולם המשפט. הרקורד דיבר בעד עצמו: החל בקריירה ציבורית מגוונת רבת שנים בפרקליטות המדינה, דרך פסקי דינה בבתי המשפט, שם בלטה החל מראשית דרכה בשנות ה־80 בבית המשפט השלום והמחוזי בירושלים, ועד שהגיעה לעמוד בראש המערכת המשפטית, כנשיאת בית המשפט העליון, באחת מהתקופות המאתגרות ביותר שלה.

פסקי דינה של השופטת נאור ז"ל ניחנו בראייה אמיתית וכנה של הדין, ללא כחל ושרק, גם כשהדבר לא היה פופולרי. בין פסקי דינה המכוננים ניתן לציין את הכרעותיה בנושאי גיוס בני הישיבות, בג"ץ מבקשי המקלט ומשפט הבנקאים, שאליהם נחשף כל משפטן.

על הקושי הרב שליווה אותה בפסיקותיה בעניינים הטעונים ניתן ללמוד מדברים שאמרה בטקס הפרישה שלה מבית המשפט העליון. "אני מאמינה כי בשבתו של השופט על כס השיפוט אין הוא מבקש להנחיל – ואסור לו לבקש להנחיל – את ערכיו ואת השקפותיו הפרטיות", אמרה.

"בשבתנו לדין אין אנו באים לשרת השקפת עולם כזו או אחרת; אין אנו עוסקים בכיפוף ידיים מול רשויות השלטון האחרות. אנו מכבדים את הכנסת ואת הממשלה, אין לנו שום רצון לנשלן מסמכויותיהן, אך על רשויות השלטון האחרות לכבד את עצמאותו של בית המשפט, לכבד את חובתו לשפוט בלי מורא ובלי משוא פנים ואת חובתו להגן על זכויות האדם ועל שלטון החוק".