רצח הוא הפשע הנתעב ביותר עלי אדמות, כי הרוצח השפל נטל חיים בהחלטה אישית המתגרה בכל חוקי העולם האנושי אך עוד יותר המתגרה ובאופן ישיר בבורא עולם של כל הדתות. לפיכך, במלחמה כמו במלחמה, יש לקבוע מיד סטנדרטים נוקשים לענישה לרוצחים בכלל, ולרוצחי נשים וילדים בפרט. יש להעלות את הנושא לסדר היום הפוליטי והחברתי ולא לאפשר לו לרדת עד אשר נראה תוצאות.

אסור להתרגל למציאות הקשה בה נרצחות נשים בגלל היותן נשים או ילדים בגלל היותם חסרי אונים. יש להרתיע בכל אמצעי חוקי את אותם רוצחים שמרגישים בטוחים בעצמם וביכולתם להמשיך לרצוח ללא הפרעה בידיעה כי גם אם ייתפסו הם יזכו להמשיך את חייהם בתוך החברה בשלב מאוחר יותר. הם לא נרתעים כי הם מקבלים כספים מראשי ארגוני הפשע שיעלו את רמת חייהם וחיי משפחותיהם. הם פשוט לא מפחדים.

אינני מקבל את המושג "שיקום אסירים" כאשר מדובר ברוצחים בכוונה תחילה. אינני מקבל זאת גם אם זה יפגע מעט באנושיות שלנו כחברה וגם אם זה נוגד לחוקי חברה "נאורה". מדוע עלינו לראות שרוצחים בדם קר ערבים כיהודים אזרחי המדינה, יוצאים לחופשי אחרי 20-25 שנה בגלל התנהגות "טובה" בכלא, בשליש האחרון של תקופת עונשם? מדוע הם חוזרים להיות אזרחים מן השורה למרות שהם נטלו את זכותם של אזרחים אחרים לחיות? זה פשוט לא מרתיע.

אין אני קורא לגזר דין מוות, כי כבר נוכחנו לדעת שיש טעויות ויש חפים מפשע שנעשה להם עוול והואשמו ברצח. יהיה זה מחריד לדעת שחף מפשע הוצא בשוגג להורג, כי זה כבר לא יהיה הפיך. בנוסף, אינני רוצה להיות אחראי על לקיחת נפש אדם, גם אם זה צודק מבחינה אלוהית, כי את זה הוא כבר ידאג לעשות בדרכיו הנסתרות בעולם הזה או בעולם הבא עפ"י האמונה. אני פשוט רוצה שחוקי החברה בעולם הזה ירתיעו מאוד את מי שיחשוב ליטול נפש רק בגלל שהוא לא מפחד.

אני רוצה שאותו רוצח בפוטנציה יידע שכשהוא ייתפס, הוא לא יוכל לראות יותר את אור היום, ולא יוכל לפגוש יותר את בני משפחתו, ולא יוכל לעולם להתהלך חופשי ברחובות ולא יוכל לקבל שוב את זכויותיו כאזרח. אני רוצה שאותו חלאת אדם ידע שהוא כבר לא ייקרא "אדם" בחברתנו, והוא ינודה לעולם ועד מכל פעילות אנושית והוא ימשיך לסבול כל ימי חייו בכלא, ללא זכויות, ללא תקווה, וללא שום חמלה מצדנו. אני רוצה שאותו רוצח ינשל מכל נכסיו שיועברו למשפחת הקורבן ולו רק כדי שהצדק ייראה ולא רק ייעשה. אני פשוט רוצה שאותם נשים, ילדים וחוסרי האונים ירגישו קצת יותר מוגנים גם אם העולם חרב עליהם.

את זה עלינו להשיג מיד ע"י חקיקת חוקים מחמירים ולא רק ע"י נאומים של פוליטיקאים או מילים חריפות בטורי דעה בכל העיתונים. כמו שבמלחמה אין קואליציה ואין אופוזיציה, גם במלחמה הזו יש לאחד את כל השורות ולשנות את כללי המשחק הרצחני שטובח בנו הרבה יותר מכל מגפה.

כחוקר מדעי וכמטפל קליני אני פועל לילות כימים לשפר את איכות חייהם של חלקים רבים בחברה. אבל כאזרח מן השורה אני רוצה ראשית שיהיו חוקים שיגנו עליי ועל שאר האזרחים התמימים מפני רוצחים שפלים חסרי חמלה שרוצחים גם ילדים המשחקים בגינה. במילים פשוטות אני רוצה שהרוצחים, ולא האזרחים התמימים, יפחדו.

הכותב הוא יו"ר ועדת ההיגוי לשלוב ערבים, נציבות שווין ומגוון ,אוניברסיטת תל אביב