מושג חדש המציאו מתנגדי החיסונים בישראל: "טלאי ירוק", על משקל התו הירוק. בעיניהם, הניסיון של המדינה להילחם במגיפה שהפילה אלפי חללים בישראל ומיליונים ברחבי העולם משול לפשע הנורא ביותר בתולדות האנושות. מעבר לאיוולת האפידמיולוגית ולעיוות ההיסטורי, אותם אנשים חוטאים במה שחוקרים מכנים היום "בנליזציה של השואה", תופעה מסוכנת שבשנתיים האחרונות הפכה נפוצה יותר ויותר.
הכוונה, בקצרה, לשימוש בשואה ובמוטיבים מתוכה לתיאור תופעות יום-יומיות ואירועים שלא קשורים בשום צורה לשואה או לפשעים אחרים. זו לא רק בחירה ספרותית, או פרובוקציה לא מזיקה. בנליזציה של השואה היא צעד אחד לפני עיוות השואה והכחשתה. כי אם הכול הוא כמו השואה אולי לא מדובר באירוע היסטורי-ייחודי. הבנליזציה והעיוות פוגעים בזכר השואה ובכבודם של השורדים. הם גם מהווים קרקע פורה לתאוריות קונספירציה ולאנטישמיות, כפי שראינו במקרים רבים בתקופה האחרונה.
הקורונה הפכה את התופעה הזו לנפוצה ומסוכנת. במחקר רשת שערכה התנועה למאבק באנטישמיות (CAM) על ממדי השיח שמשווה בין מגפת הקורונה לשואה נמצאו כ-60 מיליון התבטאויות הקושרות בין הדברים. ההשוואות הנלוזות בין מדיניות של ממשלות למאבק בנגיף לבין המשטר הנאצי לא היו נחלתם של טוקבקיסטים אנונימיים בפורומים אפלים. הם נשמעו אפילו מפיותיהם של נבחרי ציבור וידוענים ברחבי העולם.
תאמרו בוודאי: ניחא, דבר השואה וזכרה לא חקוק על לוח לבם של מי שאינו בן לעם היהודי. אלא שהתופעה הזו נמצאת במלוא כיעורה גם במרחבי השיח כאן, בישראל. לא רק אותו "טלאי ירוק" שהוזכר, הרשת מלאה בדימויים ותיאורים שעושים שימוש נלוז בזכר השואה בשם הפרובוקציה העלובה. הגדיל לעשות חבר הכנסת גדי יברקן מהליכוד, שהשווה את מדיניות הממשלה למחנות ריכוז.
הגיע הזמן לשים לזה סוף. הזלזול והקטנת השואה הם מחיר כבד מדי לשלם עבור פרובוקציה. אנחנו מתקרבים ליום בו לא יהיו עוד שורדי ושורדות שואה שחוו על בשרם את הזוועות ויכולים לספר על כך לדורות הבאים. האחריות עוברת במלואה אל הדור השלישי. השואה היא הפשע החמור בתולדות האנושות, תחתית תהום הרוע. היא תמרור אזהרה ותזכורת לשפל אליו בני אדם יכולים להגיע.
על כן עלינו לייחד את זכר השואה ולהוציא אותה מסל הדימויים הרטוריים. לא להשוות למה שאינו בר-השוואה. לא כל עוולה היא ניסיון השמדה, לא כל מדיניות, אגרסיבית ככל שתהיה, היא נאציזם. השנה אינה 1938 ואזרחים חפים מפשע אינם מושמדים בשיטתיות בידי משטרים זדוניים. עת מגיפה היא, רעה מעשה ידי הטבע, לא תכנית שהגו חבורת קצינים לפני 80 שנה בהתוועדות בווילה מפוארת ליד אגם בגרמניה. אנחנו מצווים לשמור על בריאותינו ולשמור שבעתיים על לשוננו. אם נפגע בזיכרון השואה – כבר לא יהיה מי שיתקן.
הכותב הוא יו"ר מצעד החיים