ת׳אמת עכשיו – יצא לכם לשאול את גוגל משהו שלעולם לא הייתם חולמים לשאול אדם אחר, קרוב ככל שיהיה? ניתוח נתוני החיפוש בגוגל מראה שכאשר יש לנו שאלה לגבי משהו מביך או אישי מאוד, רבים מאיתנו לא פונים להורה או לחבר: אנחנו מעדיפים לפנות ישירות לגוגל.
יש משהו מנחם מאוד בקופסה הלבנה הקטנה המכונה ״תיבת חיפוש״, שגורם לאנשים להרגיש בנוח לספר לה דברים שהם לא יעזו לספר לאיש. אנשים שואלים על פנטזיות מיניות, על בעיות בריאות, על חוסר הביטחון שלהם במיטה ועל החששות שלהם שילדיהם נמצאים על הספקטרום. ניתוח החיפושים מאפשר לנו הצצה לחששות, למוטיבציות ולמניעים של המין האנושי בצורה טובה מאי־פעם.
כל הקלדה בשורת החיפוש חושפת עליכם פרטים שאתם לא בהכרח רוצים לחשוף, ויותר מכך – שאתם לא בהכרח מודעים להם. כאשר מצרפים מיליוני חיפושים מתקבלת מפה של התקוות, הפחדים והרצונות הקולקטיביים שלנו. אני מכנה זאת תודעה קולקטיבית.
סת' סטיבנס־דווידוביץ' היה בעבר מדען נתונים בגוגל, ובספרו ״כולם משקרים״ הוא כותב שאחת הדרכים שבהן ניתן ללמוד על התנהגויות של אנשים היא באמצעות מתאמים או קורלציות בין חיפושים שונים. כך למשל, נמצא שניתן לנבא מתוך חיפושים של אנשים במדינות שונות את שיעורי האבטלה באותה מדינה. אומנם היינו מצפים שהחיפושים הפופולריים יהיו סביב משרות חדשות או דמי אבטלה, אבל נמצא שמילות החיפוש שהיו בקורלציה הגבוהה ביותר עם שיעור האבטלה היו קשורות בפורנו. כאשר אנשים לא עובדים, יש להם לפתע הרבה זמן פנוי.
חיפוש נוסף שנמצא קשור לשיעור האבטלה הוא המשחק סוליטר, כמו גם השאלה ״כיצד ניתן להשיג קנאביס?״. כך, מתוך חיפושים הקשורים לפעילויות הפנאי, ניתן להקיש על שיעורי האבטלה. זה עשוי להפתיע אתכם, אבל בחינת אחוז החיפושים של משרות לא הצליחה לנבא את אחוז האבטלה בהשוואה לפורנו ולקנאביס. חיפושי הקנאביס מעידים על כך שכאשר אנשים איבדו את עבודתם הם מחפשים דרכים לברוח מהמציאות, אבל יותר מכך – שאבטלה גורמת לאנשים להתחיל לעשן, כי ההנחה היא שמי שכבר עישן לפני שאיבד את עבודתו – לא צריך לשאול את גוגל ״כיצד משיגים קנאביס?״.
עד לאחרונה, הדרך הקלאסית לקבל תמונת מצב על האוכלוסייה הייתה איסוף נתונים, למשל באמצעות סקרים. הבעיה היא שרוב האנשים לא עונים על סקרים, ואלו שכן עונים נוטים לשקר בשאלות שבהן לא נוח להם לחשוף את האמת.
העידן החדש של איסוף הנתונים בוחן את הרמזים הדיגיטליים שאנו משאירים (Digital Footprint). כך למשל, אנשים רבים חוששים לדווח על הנטיות המיניות שלהם, בעיקר במדינות שמרניות. סקרים שנערכו בארה"ב העלו כי 2.5% עד 3% מהגברים אומרים שהם נמשכים בעיקר לגברים - שיעור נמוך משמעותית מזה שבמדינות המראות פתיחות להומוסקסואליות.
סקרים שנערכו בארה״ב מראים כי אחוז ההומוסקסואלים גבוה משמעותית בקליפורניה בהשוואה למיסיסיפי. לעומת זאת, ניתוח נתוני החיפוש בגוגל הראה כי אין הבדל משמעותי בין קליפורניה למיסיסיפי באחוזי החיפוש של פורנו הומוסקסואלי.
אם נישאר בנושא הפורנו – מרבית האנשים מדווחים שאין להם שום עניין בו. נתון מפתיע לאור העובדה שהאתר Porn Hub דיווח שבשנת 2015 בלבד נרשמו בו שניים וחצי מיליארד שעות צפייה. מה בדיוק הנתונים האלה אומרים עלינו? אחד משניים – או שהמודעות העצמית שלנו שואפת לאפס, או שכולנו שקרנים.
רוצים עוד ראיות לכך שיש לנו אפס מודעות עצמית?
נטפליקס נהגה לשאול את מנוייה מה הם מתכננים לראות בסופ״ש כדי להתאים את התכנים להעדפותיהם. לבסוף היא הבינה שמדובר בבזבוז זמן מוחלט. אנשים דיווחו שהם מתכננים לצפות בסרטים דוקומנטריים או בקולנוע צרפתי, אבל אז מגיע הסופ״ש והם צופים באותן קומדיות שטחיות שראו כבר לפחות חמש פעמים.
בשלב מסוים בנטפליקס הפנימו שאם הם שואפים להבין מה המשתמשים שלהם באמת רוצים, הם צריכים להשתמש באלגוריתמים שהם עצמם פיתחו. נראה ששימוש ב"ביג דאטה" הוא מנבא יעיל בהרבה להבנת העדפות של אנשים מאשר לשאול אותם על העדפותיהם.
כמובן שלא מדובר רק בנטפליקס. אנשים נוטים להעריך את עצמם ואת ההתנהגות שלהם באופן אופטימי בהרבה ממה שקורה בפועל. כך למשל, אנשים מעריכים שהם יבקרו בחדר הכושר או יאכלו בריא, אף שזה לחלוטין לא מה שקורה בפועל.
אפקט תרפויטי
מנוע החיפוש של גוגל חושף גם הטיות לא מודעות שיש לנו, אפילו כלפי הילדים שלנו. אף על פי שהורים אוהבים להעיד שהם מתייחסים באופן שווה לבניהם ובנותיהם, בחינת השאלות שנשאלו על ידי הורים חשפה מגמה הפוכה לחלוטין.
נמצא שבשאלות שמתחילות ב"האם הבן שלי", הסבירות שהמשך השאלה יהיה מחונן או גאון גדולה משמעותית בהשוואה לשאלות שמתחילות ב״האם הבת שלי״. אותן, סביר יותר שהם ישלימו ב"סובלת מעודף משקל או מכוערת?". באופן כללי, הורים מראים עניין רב יותר בפוטנציאל האינטלקטואלי של בניהם, לעומת דאגה מהמראה הפיזי של בנותיהם.
מעבר להטיות לא מודעות והעדפות, ניתוח נתונים מספק תשובה לשאלות כמו מה הסיכוי שאדם יחזיר הלוואה. ניתוח הטקסטים שאנשים כתבו בעת הגשת הבקשה לבנק חשף כי אם הם מזכירים את המילה "אלוהים" בטופס, הסיכוי שיחזירו את ההלוואה נמוך פי 2.2!
מעבר למתן תשובות לשאלות, גוגל גם תורמת לרווחה הנפשית שלנו. אחת הסיבות העיקריות לפופולריות של מנוע החיפוש טמונה ביכולתו לגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו. ככל שיותר אנשים חיפשו מונח, צמד מילים או שאלה מסוימת, הם יופיעו גבוה יותר ברשימת התוצאות שמנוע החיפוש משלים אוטומטית.
בהבנה זו טמונה הקלה עצומה. המשמעות היא שמדובר בבעיה שמטרידה לא רק אותך אלא המון אנשים נוספים. אני לא היחיד בעולם שלא מצליח להתגבר על פרידה, על קנאה או על אהבה נכזבת. ההבנה שרבים אחרים שותפים לכאב שלך, שהם מוטרדים מאותם דברים וחולקים את אותם פחדים, היא חלק מהסוד הטמון בחיפוש. גם אם לא מצאתי תשובה מספקת, עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים שותפים לכאב שלי מספקת הקלה בפני עצמה.
גוגל מספקת גם הצצה לבעיות שמטרידות את האנושות כולה. שירות גוגל טרנדס מאפשר לראות את כמות החיפושים של מונחים שונים על פני זמן במיקומים שונים בעולם. אם נבחן לרגע את מידת הפופולריות של המילה "נרקיסיזם" בחמש השנים האחרונות, נמצא כי מאז 2013 החיפוש בעלייה מתמדת.
טענה הנשמעת תדיר בקרב פסיכולוגים היא שאחת המגיפות המסוכנות ביותר לחברה האנושית היא הנרקיסיזם, המואץ על ידי הרשתות החברתיות, הבנויות כך שהכל מתרכז סביב האינדיבידואל. אנשים מקדישים חלק ניכר מזמנם לטיפוח הדמות הווירטואלית שלהם, ועושים דברים יותר ויותר פרובוקטיביים במטרה למשוך את תשומת לבם של העוקבים. לזכותנו ייאמר שיש לנו מספיק מודעות עצמית כדי לא לשאול את גוגל אם אנו מתאימים לתיאור של נרקיסיסטים.
טרנד נוסף שמתקשר לעיסוק בעצמנו מצביע על ירידה הדרגתית בחיפוש אחר אהבה, ולעלייה בחיפוש אחר האושר הפרטי שלנו. ההשוואה בין חיפוש אחר אושר ואהבה בישראל מראה שבשש השנים האחרונות חיפוש הקשור באושר גדל והלך, בעוד חיפוש הקשור באהבה נמצא במגמת ירידה.
היסטוריית החיפושים שלנו מספקת הצצה ללא מודע, לפחדים, לחששות ולשאלות המטרידות את כולנו. באופן אירוני, התמונה המצטיירת יכולה הייתה להיות שונה לחלוטין, לו היינו פונים קצת פחות לגוגל, וקצת יותר זה לזה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה