בימים האחרונים תועד האסיר הביטחוני יוסף אל־מבחוח, שמרצה עונש מאסר של 15 שנה בכלא נפחה בגין עבירות ביטחוניות, תוקף את אחד הסוהרים, מכה ודוקר אותו בחפץ חד וגורם לפציעתו. האסיר, איש חמאס שהורשע במגוון עבירות טרור, לא היסס כשהחליט לתקוף את הסוהר. לכאורה מדובר באירוע שעלול להתרחש בבתי כלא, אך במקרה הזה מדובר בסימפטום של תופעה חמורה: שחיקת ההרתעה של ישראל.
לפני כמה חודשים התפרסם כי סגן מפקד כלא גלבוע, גונדר משנה פרדי בן שטרית, במסגרת עדותו בוועדת החקירה על בריחת מחבלים אסירים מהכלא, העיד על לא פחות מאשר סרסור בסוהרות חיילות עבור אסירים ביטחוניים כדי לשמור על השקט בכלא. על פי עדותו, האסירים היו מחליטים מי מהסוהרות הצעירות תוצב היכן ובאיזו משמרת. כמו כן, פורסמו עדויות של סוהרות על מסכת של הטרדות מיניות שעברו.
לפניית ארגונים אזרחיים נמסר מלשכת הרמטכ”ל כי "אם המקרה המתואר בפנייתך ובתקשורת קרה - מדובר במקרה קשה, מביש ומחפיר. צה"ל מגייס את חיילי שב"ס ומעביר אותם לאחריות שב"ס, אך לצה"ל אין אחריות וסמכות בכל מה שקורה בין כותלי הכלא". עוד נכתב בתשובת הלשכה כי "צה"ל יבקש הסברים ועל פי הנחיית שר הביטחון נפעל".
למה שנראה לי כמו בריחה מאחריות יש מסר ברור ועגום: שקט בכל מחיר.
בינתיים נדמה שבשב"ס התמכרו לשקט. איום בשביתת רעב של האסירים הוא חלום הבלהות של השירות, איומי האסירים להסלמת צעדי מחאה נענים בהסרת הגבלות נוספות, ולמעשה נדמה שהאסירים הביטחוניים הם הבוסים בכלא.
בשנים האחרונות החופש לאסירים הביטחוניים הורחב, הם מבשלים לעצמם ומנהלים את שעות הפנאי שלהם כרצונם, שלא לדבר על ניצול הזכות שהעניק להם בית המשפט הישראלי ללימודים אקדמיים, כך שביוצאם לחופש הם מתוחכמים יותר ונחושים יותר במלחמתם נגד ישראל והיהודים.
הבעיה לא מצטמצמת לשירות בתי הסוהר, אלא שוררת בחזיתות כולן. נראה שאובדן ההרתעה נובע בעיקר מאובדן הדרך של ההנהגה בישראל. הרצון האובססיבי לשמור על שקט תעשייתי/ביטחוני הוא הרסני.
ישראל לא בטוחה בצדקתה. מדיניות השמירה על השקט מחלחלת מההנהגה למנגנוני הביטחון ומהם לחיילים ולסוהרים שבשטח. כך לא נלחמים בטרור. “שקט הוא רפש”, קבע זאב ז’בוטינסקי שהבין את התהליכים בקרב הזרמים השונים בציונות וצפה היטב את העתיד.
היטיב לתאר את המציאות הזאת של אובדן הדרך גם המשורר נתן אלתרמן בשירו “אז אמר השטן”. השורה “אכהה מוחו ושכח שאיתו הצדק” משקפת את מצבנו. ישראל חייבת להתעשת ולזכור שאיתנו הצדק ואנחנו הריבון בארץ הזאת. אם לא נצליח ליצור הרתעה מול אויבינו ולהביאם לתובנה שבטרור לא ישיגו דבר וישלמו על כך מחיר יקר, עתידנו כמדינה ריבונית של העם היהודי לוט בערפל.
הכותב הוא מנכ"ל “מבטחי" - פורום מפקדים לאומי וחבר בפורום המזרח התיכון