אירוע חדירת כלי הטיס של חיזבאללה מלבנון לישראל בשישי האחרון פתח שיח תקשורתי וציבורי רחב שטשטש את המציאות ומנע ניתוח מפוכח שלה. עיתוי האירוע - מיד אחרי נאום נסראללה על היקף הטילים המדויקים שבידו ושבועות אחרי שהחל לחשוף את היערכות מערכות הנ"מ של חיזבאללה בלבנון - נבחר בקפידה על ידי חיזבאללה כדי לשרת את מטרותיו הפנימיות בלבנון ולייצר משוואות חדשות מול מדינת ישראל.
הניסיון לגמד את האירוע ולכנות את כלי הטיס "טיסן" - חוטא למטרה ולצורך להבין את המציאות ולהיערך לבאות. העובדה שמדובר בכלי טיס שחדר את הממד האווירי של מדינת ישראל, שהה במרחב מדינת ישראל דקות ארוכות וחזר על עקבותיו ללא פגע, לצד הניסיון הכושל ליירטו – כל אלה מצביעים על כישלון. רק ניתוח מדויק ולא מתחמק של האירוע ותוצאותיו יבטיח שבאירועים דומים בעתיד נצליח לפעול באופן מיטבי. בהכירי את מפקדי חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית, אין לי ספק כי הם מתחקרים וילמדו את האירוע ויהפכו כל אבן כדי להיות טובים יותר באירוע הבא.
טעות היא לבחון ולנתח את האירוע ביום שישי האחרון כאירוע בודד העומד בפני עצמו. ניתן להבחין במגמה של בניית איום אווירי בעל מאפיינים חדשים, המצטרף לאיום תלול המסלול שבעשור האחרון תפס מקום משמעותי במפת האיומים על מדינת ישראל. האיום האווירי מחליף את הפלטפורמות האוויריות הקלאסיות והוא מורכב מפלטפורמות אוויריות קטנות, דלות חתימה, מנמיכות טוס, בעלות מהירות אטית וגבוהה, זולות לרכישה, קלות להפעלה, מצריכות מינימום לוגיסטיקה, קלות לניוד ולהסתרה. אלה הפכו להיות "חיל האוויר" החדש של ארגוני טרור ושל מדינות כאחד.
אנו עדים לשימוש תכוף ברחפנים ובמל"טים קטנים בכל גזרות העימות של מדינת ישראל - עזה, סוריה, לבנון ואף מאיראן. האיום האווירי החדש מעמיד בפני חיל האוויר ובפני מערך ההגנה האווירית אתגרים חדשים. הראשון שבהם הוא אתגר הגילוי – היכולת לגלות את האיום טרם חדירתו; וכמובן אתגר היירוט – לאחר שהתגלה וזוהה האיום, הצורך לסכל ולהשמיד אותו, מתוך סל של פתרונות יירוט מהקרקע, כפי שהיה באירוע האמור על ידי מערכת כיפת ברזל. בחירת נקודת היירוט הינה משמעותית בהקשר של מניעת נזק סביבתי אפשרי הנוצר לאחר יירוט ובהקשר של איסוף שברי המטרה, המשמש גם למטרות תחקיר וגם למטרות של תהודה תקשורתית.
בניסיון לגמד את האירוע שמענו בימים האחרונים לא מעט פרשנויות שלפיהן הנזק שנגרם הוא קטן מאוד. אבל בחינת הנזק צריכה להיות בהקשרי פוטנציאל הנזק ובהקשר התודעתי - מה לומד האויב ואיך הוא משתמש באירוע לצרכיו. לאיום האווירי החדש אולי אין השפעה דרמטית על מאזן הכוחות, ואין לו כיום את הפוטנציאל ליצירת נזק משמעותי ואסטרטגי.
לאיומים חדשים מעין אלו ישנה נטייה להתעצם, כדוגמת רקטות הקסאם שהיו תחילה בעלות יכולת נשיאת חומר נפץ מוגבלת ולטווח של קילומטרים ספורים, ואילו תוך כעשור פיתח לעצמו חמאס יכולות ייצור סדרתיות של טילים ורקטות לטווחים של 100 קילומטר ויותר עם יכולת נשיאה של עשרות ומאות קילו של תחמושת. אם נתעלם מהאיום האווירי החדש, נפגוש בזירות השונות איום מתעצם, רחב היקף ובעל יכולות משמעותיות.
אומנם מתקיימת אצלנו עשייה לצורך התמודדות באופן יעיל עם איום הרחפנים והמל"טים הקטנים, אך להערכתי באופן מועט ולא מספק. נדרשת היערכות אחרת, אחרת נתעורר בעוד פרק זמן לא ארוך למציאות אחרת, שבה נפגוש עשרות רחפנים ומל"טים המופעלים בו זמנית לעבר מדינת ישראל.
הכותב הינו תא"ל במיל', שימש מפקד מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר והינו חבר בתנועת הביטחוניסטים