עיון מעמיק בפוסטים המתפרסמים חדשות לבקרים בממלכת האינטרנט מגלה לעתים קרובות זווית מרעננת על מציאות חיינו. כידוע לכולנו, מעמדנו וערכנו החברתיים נקבעים לא אחת על ידי מעמדנו הכלכלי. מרבה הון זוכה להערכה רבה וליראת כבוד.
ביטוי לכך ניתן בסיפור ששמעתי לאחרונה. אישה קשישה הגיעה לבנק, מסרה את כרטיסה לפקידה וביקשה בקול חלש: “אני רוצה למשוך מהחשבון שלי 50 שקלים”. זה הרגע שבו סווג מעמדה, ועל כן זכתה לתגובה מזלזלת מהפקידה. זו נזפה בה בקול יבש ותקיף: “למשיכות של פחות מ־100 שקלים יש להשתמש בכספומט ולא לבוא לפקיד הבנק”. האם בכך רמזה לה שלמי שהפרוטה לא מצויה בכיסו רצוי לא לבקש את עזרתם של פקידה או פקיד בבנק, כי אלה נועדו רק לבעלי חשבון עתיר שטרות?
הזקנה לא ויתרה. במקום לנטוש את עמדת הפקידה ולגשת לכספומט, ביקשה לדעת: למה? הפקידה השיבה לה: “אלה החוקים. בבקשה תפני את מקומך בתור אם אין לך עוד עניין אחר. יש לקוחות מאחורייך”. הזלזול היה מופגן, אבל הקשישה לא נרתעה כמלוא הנימה ולא ויתרה. לאחר הפוגה קלה ביקשה מהפקידה: “בבקשה תעזרי לי להוציא את כל הכסף שיש לי בבנק”.
הפקידה סקרה את חשבונה ולפתע גילתה כי מונחים להם שם בשלווה כמיליון שקלים. זה הרגע שבו מעמדה של הלקוחה הפך כהרף עין לנעלה ומכובד. הפקידה מלמלה בהתנצלות: “כרגע אין לי כל כך הרבה מזומן בקופה. אולי נקבע תור ותשובי מחר?”. שאלה הזקנה: “כמה כסף אני יכולה למשוך מיד ולא מחר?”, הפקידה השיבה בנימוס: “את יכולה למשוך כל סכום עד 10,000”.
“טוב”, אמרה הלקוחה. “תני לי בבקשה 10,000 שקלים עכשיו". הפקידה ספרה את השטרות והעבירה אותם ללקוחה. הזקנה נטלה 50 שקלים, כפי שביקשה תחילה, וטמנה אותם בארנקה. לאחר מכן ביקשה מהפקידה להפקיד את היתרה בסך 9,950 שקלים בחזרה לחשבון שלה.
מוסר ההשכל: נא לא לשפוט אנשים בעין מזלזלת. יש להתייחס לכל אחד כאילו טמון בארנקו סכום עתק ומרשים.