אתמול, יחד עם מאות אלפים, צעדתי אחר מיטתו של הרב קנייבסקי זצ"ל. הרב לא נשא במשרה רשמית, מעולם לא הוכתר רשמית. מבחינתם של רבים מהמשתתפים הוא רב חיים. שתי מילים שבכוחם היה להרעיד לבבות רבים. שתי מילים שהילכו קסם על המונים בחברה הישראלית. חרדים, דתיים, מסורתיים.
השאלה היא איך הצליח הרב, שכל ימיו ברח מתארים, התגורר בדירת שתי חדרים ישנה ולמד תורה ללא הפסקה, להשפיע על כל כך הרבה אנשים, מסוגים ובגוונים שונים? איך הפך הבית הקטן בקצה רחוב רשב"ם בבני ברק למוקד עלייה לרגל? יהודים הדורי פנים, פוליטיקאים רבי עוצמה, אנשי עסקים וסתם עמך ישראל. כולם הכירו את הכתובת של הבית הקטן בבני ברק. גם אני, כמו אחרים, זכיתי להיכנס לבית הפשוט והישן לקבל את ברכתו של הרב.
מה היה סוד קסמו של הרב מדוע הוא היווה כתובת עבור כל יהודי - חרדי כחילוני, דתי כמסורתי? את התשובה ניתן אולי למצוא בהנהגתו של הרב. אף שכל דקה הייתה יקרה עבורו, חרף העובדה שהדבר החשוב ביותר בחייו היה לימוד התורה במסירות ובהתמדה שקשה להבין, הרב פינה כל יום שעה ארוכה לקבלת קהל.
בכל יום היה שומע את הצרות של אנשים שבאו לבקש ברכה. צרות רבים מספור היו עוברות אצלו מדי יום . פעם נאנח בצער ואמר: "כשיש צרות, באים לבקש - אבל שוכחים לספר שהישועה הגיעה". קשה להבין איך נפש אנושית יכולה להתמודד עם מספר רב של צרות וקשיים, כמו אלו שהיה הרב שומע כל יום. רק אדם שיש בלבו מידה גדולה מאוד של אהבת ישראל, יכול ומסוגל להכיל את כמות הצער הזו.
ויש עוד משהו, הפשטות. הרב היה מתמיד באופן יוצא מן הכלל. חיבר ספרים רבים ובלט כבר בגיל צעיר. כל זה לא שינה את הנהגתו במאומה. הגאונות של הרב הייתה בפשטות שלו, והפשטות הייתה הגאונות שלו. החיבור הזה, ביחד עם אהבת ישראל ללא גבול ומידה, הפכו את דמותו לסמל עבור רבים בכל חלקי החברה הישראלית.
רבים בחברה הישראלית חשו אתמול כי נעקרה מהנוף דמות שחיברה קהלים כל כך שונים, קבוצות שונות, והצליחה להוות עבור כל הפסיפס המרהיב הזה דמות בעלת השפעה. הייתה לנו הזכות לחיות בצל האדם הענק הזה, ואת האבידה הגדולה הזו ביכו ועדיין מבכים מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם.
הכותב הוא יו"ר סיעת ש"ס בכנסת