במערכת החינוך מתקיים איזון בין הוראה, למידה והערכה. תכנון חינוכי מקצועי מתחיל בהגדרת יעדי הלמידה, שאליהם מתאימים את תהליכי ההוראה ואת מדדי ההערכה. אבל כאשר פוליטיקאים ממהרים להשאיר חותמם על המערכת, הם מתחילים את התכנון במדדי הערכה. תכנון כזה עלול ליצור תהליכי הוראה ולמידה מכווני תוצאה, מלאכותיים ובלתי רצויים. זאת הטעות שתכשיל את רפורמת הבגרויות החדשה.
כשמעצבים התנהגות באמצעות שינוי רכיב ההערכה, המסר הוא ברור: הדגש הוא קודם כל על התוצאה ולא על התהליך. כשמתעמלת עולה לקורה באולימפיאדה, היא יודעת בבירור מה יעדי הביצוע שלה, ולקראתם היא נערכת. כששונתה שיטת הערכת הביצועים בתחום זה, התוצאה הייתה קפיצת מדרגה במורכבות התרגילים בתחרויות. על מתעמלת שרוצה להשתתף בתחרויות להתאים עצמה לכללי המשחק החדשים.
עיקרון זה, שבו נשפטים על פי התוצאה בלבד, גורר לא פעם שינוי התנהגותי שמביא לשיפור המדד עצמו, אך בדרכים מלאכותיות ולא רצויות. התמקדות בתוצאה לבדה מתאימה אולי לתחומים כמו ספורט, אך בתחומים אחרים נצפו אינספור דוגמאות של שינויים התנהגותיים לא רצויים לנוכח קבלת החלטה על פי מדד מסוים.
דוגמה פשוטה היא הערכת איכות בתי ספר על פי הישגי התלמידים (ציונים). הערכה כזו מביאה לא אחת להכנה ממוקדת למבחנים ולעלייה מלאכותית בציונים מבלי שיש שיפור אמיתי בלמידה. בתחומים שבהם יש חשיבות לתהליך, חשוב שרכיב ההערכה לא יהיה זה שיכתיב את התהליך, ויקדמו לו חשיבה ותכנון התהליך עצמו.
סדר הדברים הנכון מתחיל בהגדרות ברורות של יעדי הלמידה: מה יילמד בתהליך הלמידה, וכיצד היעדים הם אלה שיכתיבו את ההוראה ואת ההערכה, שתוודא שהלמידה אכן הושגה? כל אחד מן הרכיבים הוא חיוני וחשוב, וכך גם הסדר ביניהם.
כשמקיימים תהליך סדור שמתחיל במהות הלמידה ובמטרותיה, יש תקווה להגשים תהליכים איכותיים, כמו אלה שתיאר משרד החינוך בזו הלשון: "המעבר לתוכניות למידה יכלול למידה סביב רעיונות גדולים, קישור וחיבור בין תחומי דעת, התנסות בתהליכי למידה מקדמת, בדגש על יכולות למידה עצמאית ושיתופית". יתרה מכך, בתהליך כזה שבו ההערכה נובעת מהלמידה, יש סיכוי רב יותר שהיא תתקבל בהבנה, תיתפס כהוגנת וכמצמיחה.
ברפורמת הבגרויות החדשה נדמה שהזרקור מוטל על התוצאה, והמסר הסמוי שעלול להשתמע הוא שהתהליכים שבאמצעותם יושגו המטרות, עומקם ואיכותם - פחות חשובים. נוצרת סכנה של בניית תהליכים שיתיישרו עם המטרה החדשה, גם בדרכים מעוותות. אם היעד הוא כתיבת עבודות, ואפילו אם הוא תולדה של תהליך למידה ממושך, האם לא נכון לשקוד קודם לכן ולהגות מחדש את מטרות ההוראה והלמידה, דרכי היישום ויעדיהן בכל שנות בית הספר?
תהליך סדור תובע לא מעט. ראשית, הוא מחייב סדר נכון ונכונות לעמוד במה שמשתמע ממנו: גיבוש החלטות אמיצות. שנית, נדרש להקצות זמן לגיבוש תוכנית, להכשרת המורים והמערכת כולה ולהטמעה. כלומר אין מנוס מתוכנית לטווח ארוך, עד שיהיה דור של תלמידים ומורים שילמדו, יתנסו ויספגו את ההוראה והלמידה שתופק ממנה בדמותן החדשה. אז תגיע הבשלות והמוכנות ליישום של הערכה אחרת. אבל לתכנן כל כך רחוק קדימה? עד אז כבר יתחלפו כמה שרים, ועמם יתחלפו הרפורמות. בינתיים תלמידי ישראל והמורים ייאלצו לעשות סלטות באוויר ולקוות לנחיתה רכה.
הכותבת עובדת בפיתוח תהליכי למידה ביחידת מו"פ התנסות בהוראה במכון מופ"ת.