שירו הנפלא של נתן אלתרמן "מגש הכסף" שפורסם בדצמבר 1947 ב"טור השביעי" בעיתון "דבר" היה הביטוי הכתוב הנפלא ביותר לתקומת מדינת ישראל, בצדק הפך להיות ההמנון של טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אומן המילים נתן אלתרמן ביסס את השיר על דברי הנשיא הראשון של מדינת ישראל ד"ר חיים ויצמן המנוח שאמר בזמנו: "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף".
ביום הולדתה ה-74 של המדינה אנו למדים לראות ולדעת שגם אחרי 74 שנות מדינה היא עדין אינה מונחת בבטחה על מגש הכסף שעליו אנו עורגים למעלה מ-3000 שנה. ביום חגה של המדינה, כ-74 שנים לאחר ש"מגש הכסף" של אלתרמן ראה אור, ניסיתי לתת לו ביטוי אחר שונה מאותם ימים הרואיים, משהו שיבטא וישקף את רוח ימינו אלה:
"והארץ תרעש זועמת ומודאגת, מול אומה קרועת לב וחברה שסועה, מצפה לגואל , לנס שיושיע, משנאה בוערת ששורפת בה כל חלקה טובה, כך ניצבת היא לטקס ביום חגה ה-74, עוטה בגדי חג שטופי שנאה, ומנגד צצים הם לפתע, נערה ונער, דור המחר, צאצאי בוני המדינה, ניצולי שואה ומגשימי חזון, עם עים שורשים ארוכים ממערב למזרח, מדרום לצפון, עם רב, עם בליל שפות, מנהגים ומאכלים, שעברו בירושה לאורך השנים, ובקול כואב וזועק הרימו הצעירים קולם לאוזני האומה: מאין ולמה זו השנאה?
הלא מספיקה לנו שנאת אויבינו, שונאינו, אלפיים שנות גלותנו? ניצבים אנו כאן מול שורות הקברים וערוגות הפרחים, לרגלנו דורות של נופלים, לוחמים, גיבורים. די, שבענו, עייפנו מסיפורי גבורה, אנחנו דור שמבקש תקווה, נבנתה כאן מדינה רוויה בזעה ודמים, מופת לכל העמים, הפכנו מדבר ציה לגן עדן של תקווה לחיי רווחה ושלווה, אז היכן היא, לאן היא נעלמה? שמא בוששה?
ובעודנו ניצבים כאן מול הקברים, תוהים, עצובים, שטופי דמע, מודאגים וגם שואלים: הכיצד זה בעם כזה חכם ונבון לא נמצא בו גאון אחד עם חזון? אחד שיביא לעם הזה פתרון, ושוב שוקעת השמש כתמול שלשום, כשתולדות עמנו חולפים לנגד עיני שני הצעירים שהיו כחולמים, הנה: קין והבל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו, עגל הזהב וחטאיו, והנה הם מחריבי ירושלים, קמצא ובר קמצא, הסיקריקים והאיסיים, עד ימינו אלה של הימניים והשמאלנים, החרדים והחילונים, הבוגדים והנוכלים.
אוי אלוהים! כמה שנאה בעם אחד? מהדהדת זעקת השניים, והעם הניצב סביב לא נותר אדיש: מי אתם השניים שזועקים עד השמיים? והשיבו השניים בקול תרועה: אנחנו צאצאי מגש הכסף מקימי המדינה, באנו לאחד, לחבר ולגשר על מחלוקות וחיכוכים לשלום הדורות הבאים, ליישם את מה שאתם והדורות לפנינו לא הבינו ולא הפנימו: שנאה, שסעים ומדון רק יובילו אותנו מאסון לעוד אסון.