ההישג היחיד של הג'יהאד האסלאמי במבצע עלות השחר, מלבד שיגור הרקטות ללא הפסקה וריתוק רבים לממ"דים, היה בכך שהוא הצליח ליצור פסק זמן במאבק הפוליטי, ובעיקר הצליח לשבש לליכוד את קמפיין הבחירות. זה הקמפיין שהתבסס על הצגת ראש הממשלה יאיר לפיד, כתב "במחנה" חסר הניסיון הצבאי־מדיני, כמי שאמור להתמודד עם נטל ביטחוני־מדיני כבד ובעייתי, כשלצדו שר הביטחון בני גנץ עם אוריינטציה שמאלנית, שכמו ראש הממשלה ייכנע לתכתיבים של ארגוני הטרור והאחים המוסלמים, כפי שמכנים בימין את רע"ם.
עם עלות השחר, ביום שלאחר הפסקת האש, הסתבר לרבים במדינת ישראל שיש כאן ממשלת מעבר זמנית שמתפקדת למופת, בתיאום ובהרמוניה מוחלטת, ללא אגו ובשקט. עם תפיסה ביטחונית ומדינית שונה ויעילה הרבה יותר ממה שעם ישראל ראה וחש כאן לאורך 12 שנות ממשלות נתניהו. אין ספק שפחות משלושה חודשים לפני יום הבוחר ב־1 בנובמבר, יש עתיד בראשות לפיד וכחול לבן - התקווה החדשה בראשות גנץ מצויות היום במצב פוליטי הרבה יותר טוב מהמצב שבו הן היו לפני כעשרה ימים. המבצע הראה לנו תמונה ברורה, שיש כאן על מי לסמוך ויש כאן ניהול מערכות יעיל ונכון.
כמובן שלא ניתן להסיק מתמונת מצב זו שהנה נוצר כאן מהפך פוליטי, ושאלפי מצביעי הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס וכו' עוברים למחנה לפיד או גנץ. אבל יותר מבעבר נוצרה תחושה שחיבור־איחוד של שתי המפלגות לשיתוף פעולה, כפי שזה בא לביטוי במהלך המבצע, יש בו לתרום להקמת ממשלת אחדות לאומית גם ללא הליכוד והחרדים. ממשלה שתוכל לשרת את ענייני המדינה ביעילות ובשקט, זה מה שאזרחי ישראל מצפים לו אחרי כל מערכות הבחירות המטורללות שהיו כאן בשנים האחרונות.
כמובן שמדובר כאן במהפך שמלווה בהקרבה של אגו, אינטרסים וכו', כשבראש וראשונה ראש הממשלה הזמני לפיד חייב לעשות כאן עוד ויתור אצילי, כפי שהוא עשה לנפתלי בנט, ולוותר בשלב הזה על כיסא ראש הממשלה. אחרי ההחלטה הלא פשוטה הזו, צריך לפתוח בפני הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט את הדלת, על מנת שיוכל להיכנס ולהתייצב בראש שני המחנות כגשר וכמועמד לראשות הממשלה בראש הגוש המאוחד הזה, שעשוי לגרוף קולות רבים. זאת מתוך הנחה שאיזנקוט מביא איתו לגוש הזה לפחות 2 מנדטים.
בשלב השני, לאחר איחוד שני המחנות, יש צורך לצרף לגוש הזה את איילת שקד ואת יועז הנדל וגם את אלי אבידר, במקומות ריאליים משוריינים, כיוון שיחד הם מהווים 4 מנדטים פלוס, שאולי ילכו לפח האשפה. בחישוב תיאורטי, גוש כזה מאוחד בראשות איזנקוט, בצירוף הרוח הציונית ואלי אבידר, עשוי להגיע ל־42 מנדטים, יחד עם העבודה - 6 מנדטים, ישראל ביתנו - 5 מנדטים, מרצ - 4 מנדטים, בצירוף רע"ם עם 4 מנדטים, יכולה לקום כאן ממשלה על בסיס של 61 מנדטים.
כמובן שמדובר במהלך תיאורטי שיש בו לבסס ממשלה, תיאוריה שעשויה להתממש אם המומנטום הטוב שיצרה כאן ממשלת המעבר במבצע עלות השחר ינוצל נכון ליישומה. איזנקוט, שעדיין לא הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה, מתלבט זה זמן למי ולאן להצטרף. איחוד הכוחות בין לפיד וגנץ יפתור לו את הבעיה, כשאין ספק שהוא יהיה מקובל על שניהם כמועמד לראשות הממשלה. חשוב להדגיש כאן שמהלך כזה גם יכול להציל אותנו חלילה מעוד מערכת בחירות קרובה.