בימים של שסעים בחברה הישראלית נשאלת לא פעם השאלה מה יבטיח את המשך קיומה של החברה בישראל. שישה ימים מפרידים בין תשעה באב, יום האבל לציון חורבן בית המקדש והגלות שבאה בעקבותיו, לבין ט”ו באב, חג האהבה. ברצוני להציג את תוצאות המאורעות שהובילו לקביעת ט”ו באב כיום חג כתיקונם של גורמי החורבן ותוצאותיהם ההרסניות.
רווחת הדעה המופיעה בתלמוד הבבלי: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם" (יומא, ט, עב). אך חז"ל מנו סיבות נוספות לחורבן הבית השני.
אחת מהן מובאת בשמו של רבי יוחנן: “לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל, עב). לכאורה, נהגו בני דור בית שני כראוי, לפחות בתחום המשפטי. מדוע, אם כן, נזכרת העמידה על קיום הדין כלשונו כאחת מסיבות החורבן?
פרשיות שונות שנחשפות חדשות לבקרים מעוררות שאלות נוקבות: הייתכן קיום לחברה ללא עמידה על קיום הדין כלשונו עם כל חייב בדין, תהא זהותו אשר תהיה? מהי חשיבותה של הערבות ההדדית בין חברי קבוצה בעלי סולם ערכים ייחודי, לעומת המחויבות הלאומית ללכידות חברתית בין רכיבי החברה כולה?
האם יש להקפיד על אכיפת החוק וענישה מרתיעה של המפירים אותו, או שיש להתגמש לעתים מחשש להגדלת הקיטוב החברתי בשל טענה לקיפוח קבוצה זו או אחרת עקב תחושה של הקפדת יתר? אחד מסיפורי התנ”ך המטלטלים ביותר הוא סיפור פילגש בגבעה. בתקופת השופטים, באין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה, התרחש אונס קבוצתי מחריד שהסתיים במות הפילגש (שהייתה אישה החיה עם גבר ללא נישואין או נשואה כדין, אך עם זכויות מופחתות).
האירוע התרחש בנחלת שבט בנימין, במקום הנקרא גבעה. בעלה דרש שהדין ימוצה עם העבריינים. אך בני בנימין, שמתוכם יצאו האנסים, “אתרגו” אותם וסירבו להסגירם. הדבר הוביל למלחמת אחים בין השבטים האחרים, שדרשו צדק בטענה שאי־ענישה עלול להוביל להתפשטות ההתנהגות הקלוקלת בישראל, ובין בני בנימין, שהעדיפו את הדאגה לבני שבטם. קונפליקט שלא ניתן לגשר עליו. ושני צרכים החשובים לקיומה של חברה: ערבות הדדית ועשיית צדק.
פעמיים ניגפו השבטים לפני בני בנימין. ורק בפעם השלישית נחלו ניצחון. הקרב השלישי מסתיים אומנם בניצחון על שבט בנימין, אך כמעט והביא עליו כליה. השבטים, שהזדעזעו לשמע פרטי מעשה התועבה, החליטו עוד לפני תחילת הקרבות שלא לתת את בנותיהם לנשים לבני בנימין. לאחר שהכו גם את תושבי הערים של השבט, השבט עמד בפני סכנת הכחדה.
משנוכחו בתוצאות ההרסניות של מלחמת האחים ובהשלכותיהן, הבינו בני השבטים האחרים שללא פתרון, יעבור שבט בנימין מהעולם. על פי המסורת, ביום ט”ו באב “הותר שבט בנימין לבוא בקהל” (תענית ל, עב). הוצע לבני השבט הנותרים לנצל חג שהיה מקובל לחוג בשילה בריקודים של בנות ישראל בכרמים, ולמצוא להם, בהסכמה שבשתיקה וחרף החרם, בנות זוג מבנות ישראל.
נראה שההבנה שקיום החברה מותנה בעמידה על הדין בצד מתן מקום של כבוד בסולם הערכים ובמערך השיקולים גם לערבות ההדדית וללכידות החברתית – חלחלה. אחדות אינה מחייבת אחידות. מקורה בתחושה הפנימית העמוקה של שייכות לעם אחד ובמחויבות כלפי כל פרט הנמנה עמו, תהיינה עמדותיו אשר תהיינה. וכך, ביישום המסר העולה מפרשת פילגש בגבעה, אני רואה את התיקון לאותם גורמים שהביאו לחורבן הבית.
הכותבת היא חברת הנהלת החברה לחקר המקרא ומומחית בניתוח סיפורי קונפליקט במקרא באמצעות תורת האילוצים