וינסטון צ'רצ'יל עצמו, מנהיג העולם החופשי במלחמת העולם השנייה, האיש שהנהיג את הניצחון על גרמניה הנאצית – חלק לנו, ליהודים, מחמאה גדולה, המהולה בביקורת. וכך אמר על עמנו בספרו המונומנטלי על מלחמת העולם השנייה: "תמיד הם חלוקים למפלגות הרבה עם הרבה מנהיגים הנלחמים ביניהם בחמת נואשים.
יפה אמרו שכל מקום שנמצאים שלושה יהודים יתברר כי יש שני ראשי ממשלה ואחד מנהיג לאופוזיציה". כך ניבא האיש עוד בשנת 1951, לפני 71 שנה – וידע מה שניבא. אכן, יש לנו היום ראש ממשלה ומחליף לראש הממשלה, ויש לנו מנהיג אופוזיציה, בנימין נתניהו, הנרדף בתקשורת בשנאה עיוורת וחסרת כל הנמקה הגיונית. בניגוד לשכל הישר מעדיפות מפלגות ציוניות לכאורה להסתמך על קואליציה עם מפלגות ערביות לאומניות שעצם קיום המדינה היהודית בארץ ישראל לא רק מנוגד לעקרונותיהן, אלא שכל מעשיהן מכוונים לחיסולה כמדינה יהודית, או לפחות להתחיל בכך כשלב ראשון להפיכתה למדינה ערבית־יהודית על כל המשתמע בכך.
אין לי ספק שפלגנות קנאית זאת שעליה מדבר צ'רצ'יל הכתיבה במודע או שלא במודע גם את עמדתם של חברי ועדת החקירה לאסון במירון, כאשר כללו גם את ראש הממשלה לשעבר נתניהו בין מי שקיבלו אזהרות על מעורבותם בניהול ההילולה ובהכנות אליה. הדבר התמוה ביותר שקבעה הוועדה בנושא נתניהו הוא "שהוא ידע או שהיה עליו לדעת" שקבר הרשב"י במירון מטופל "במשך שנים בצורה לקויה, שעלולה ליצור סיכון למשתתפים רבים".
האם היה על ראש הממשלה לדעת מה הסכנה האורבת לציבור בהילולה? האם יכול ראש ממשלה לדעת על כל הסכנות האורבות בדרכים, בערים ובעיירות לארצו? אם כך רואה הוועדה את תפקידו של ראש ממשלה, המעט שניתן לומר עליה הוא שחבריה חושבים חשיבה ילדותית ולא בוגרת וכי אינם מבינים בענייני מדינה וחסרי ניסיון אנושי של אדם אינטליגנטי. אפשר באותה מידה להטיל אחריות על ראש ממשלה אם חפירות המשבשות את הדרכים בתל אביב – יקרסו לפתע. הוועדה במקרה הזה תוכל להאשים את ראש הממשלה כי "היה עליו לדעת שחפירות מרובות כאלה בתל אביב מסכנות את הציבור וניתן להיפגע מהן בפציעות ואולי, חלילה, במוות".
נביא דוגמה מנושא ביטחוני. מלחמת יום הכיפורים תחילתה במחדל נוראי שהצביע על רשלנות רבתי מצד הדרגים הרמים ביותר במדינה. בחזית לאורך עשרות קילומטרים מול הגבול המצרי היו מוצבים רק כמה מאות חיילים במרחקים גדולים ממעוז למעוז. המודיעין לא סיפק מידע בזמן. האסון היה כל כך גדול שרמטכ"ל־העל הלאומי דאז משה דיין נכנס לפאניקה מפחד שהבית השלישי עומד להיחרב. אפילו בנסיבות נוראיות כאלה, ועדת החקירה הממלכתית שמונתה לא הטילה אחריות על הדרגים המדיני והפוליטי. רק הרמטכ"ל, דוד אלעזר, התפטר בעקבות מסקנותיה, וקצינים אחדים הודחו.
אין להשוות בין האחריות של ראש הממשלה ושריה במלחמת יום הכיפורים לבין האחריות לאסון ההילולה במירון. ובכל זאת, הוועדה במקרה שלנו אצה רצה להאשים בפומבי את נתניהו באמצעות מכתב אזהרה. ברור לכל כי עצם משלוח ההתראה מצביע על כוונה להאשים את ראש הממשלה, אך ראש הממשלה אינו קצין הביטחון של הרי מירון; הוא לא המהנדס של המקום ולא מי שארגן את ההילולה, ולא מי שהשתתף בתכנונה, אז באיזו זכות וסמכות שולחים לו אזהרה באופן פומבי חודשיים לפני קיום הבחירות? ומה היה קורה אם הדוח של הוועדה היה מתפרסם לאחר הבחירות? אין כל ערך לאזהרה שנשלחה לנתניהו. זהו צעד מוטעה שאין להתחשב בו.