נשיא אוקראינה זלנסקי דרש לאחרונה מישראל להטיל סנקציות על רוסיה, אך כפי שהיה נכון לעשות, ירושלים לא הגיבה בפומבי על הדרישה. זה איננו מעיד על ניטרליות או חוסר אכפתיות לגבי הסכסוך הרוסי־אוקראיני, אלא על סדר קדימויות נכון מבחינת האינטרס הישראלי. בצרפת קוראים לזה Raison D’etat ובעברית - הגיון המדינה.
בניגוד למחדלי מדיניות החוץ האחרים של ממשלת השינוי, היא ממשיכה בסוגיה האוקראינית את המדיניות השקולה והזהירה של ממשלת נתניהו — אף שכמה אמירות בלתי נבונות ובלתי אחראיות בנדון של שר הביטחון גנץ ושל יאיר לפיד בתפקידו כשר החוץ עלולות היו לחבל בקו הזה.
הנרי קיסינג'ר בספרו החדש על מנהיגות מעלה את חשיבות אסטרטגיית ה"לינקג'", כלומר הקשר וההתייחסות ההוליסטית לנושאים שונים ולעתים מנוגדים בניהול מדיניות החוץ. כדוגמה לכך הוא מזכיר את הפעולה הדיפלומטית בזמנו של ממשל הנשיא ניקסון לגבי האינטרסים המגוונים והמתחרים של סין ורוסיה כדי לקדם את מטרותיה של ארצות הברית הן מול מוסקבה והן מול בייג'ינג.
בהמשך לממשלה הקודמת, גורם ה"לינקג'" ממלא תפקיד מרכזי גם עכשיו במדיניות הישראלית לגבי המכלול הסורי, לרבות האינטרס הביטחוני למנוע התבססות איראנית ושלוחותיה כמו חיזבאללה והמיליציות השיעיות בשטח סוריה ואת הפעילות ממנה, וזאת על רקע הנוכחות הרוסית והאיראנית במדינה זו, אך גם על רקע ניגודי האינטרסים הפוטנציאליים בינן לבין עצמן, ובין כל אחת מהן למשטר אסד.
מבחינת ישראל, ברור שגם אמריקה צריכה להיות חלק מהמשוואה הזאת. ה"לינקג'" בהקשר זה מתבטא בחופש הפעולה הצבאי המעשי של ישראל בסוריה על בסיס התיאום הצבאי הרוסי־ישראלי הפרגמטי, וזאת חרף ההתבטאויות המילוליות של דוברים רוסים שונים בגנות הפעולות הישראליות. לרוסיה ולאיראן יש אומנם עמדות זהות ברבים מהנושאים הבינלאומיים, אך לאו דווקא כשזה נוגע לסוגיות ספציפיות כמו סוריה — והדרישה הרוסית לאחרונה מהמיליציות השיעיות הנאמנות לאיראן להתפנות משני אתרים אסטרטגיים במערב ובמרכז סוריה כתוצאה מהלחץ הצבאי והמדיני של ישראל, היא עדות מוחשית לכך.
לפי כמה ידיעות, גם הנשיא אסד, שמבחינות רבות נמצא בין הפטיש הרוסי ולסדן האיראני (או להפך) — מבלי שהיה יכול לשרוד בלעדיהן — דרש מאיראן שלא לתקוף את ישראל משטחו בגלל הפגיעות שסובלת ארצו כתוצאה מהפעולות הישראליות. באחד הדיווחים ממקורות זרים אף מסופר שקצינים רוסים בנמל התעופה הצבאי באזור חמה דרשו ממקביליהם האיראנים לפנות מתקנים צבאיים שונים כדי להימנע מתקיפות ישראליות.
עדות מוחשית ל"לינקג'" בפועל שקיים לעתים בין מצבים שונים ונבדלים היא הידיעה ממקורות מודיעיניים שרוסיה החליטה להחזיר מסוריה סוללה של מערכת טילים נ"מ מסוג 300־S מפני שהייתה נחוצה לה לתגבור ההגנה האווירית על כוחותיה באוקראינה. כל זה איננו משנה אומנם את נתוני היסוד של המערכות הגיאו־פוליטיות שאיתן מתמודדת ישראל — הן באשר למקומה הברור לצד ארצות הברית בסדר העולמי והן מול סוגיות כמו שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן בנושא הגרעין.
זו מציאות שמחייבת מבחינת ישראל דיפלומטיה ערנית ופרו־אקטיבית כלפי כל התפתחות אפשרית מהגורמים הנ"ל. הסכמי אברהם הוסיפו אומנם ממד נוסף למערכת הגיאו־פוליטית — שלילי מבחינת איראן, חיובי מבחינת ישראל - אך לא שינו את הפרדיגמות הבסיסיות שלה.
קיסינג'ר איננו אופטימי במיוחד לגבי עתיד השלום העולמי והוא תולה זאת, בין היתר, בעימותים הפנימיים במדינות השונות ובליקויי המדיניות של ארצות הברית שמונעים ממנה לקדם מול סין (ורוסיה) מערכת אפקטיבית של איזונים אסטרטגיים ואחרים.
גם בהקשר זה ישראל איננה יכולה להתעלם מהאפשרות שבהמשך הנסיגה ההדרגתית של אמריקה מהמזרח התיכון והעברת הציר העיקרי למזרח אסיה - נוכחות רוסיה באזור לא תהיה קצרת מועד ולא ממוקדת בנושא הסורי בלבד. מבחינה זאת, לעובדה שרוסיה של פוטין, לפחות עד כה, איננה דומה לברית המועצות שראתה בעוינות לישראל ולציונות נדבך אידיאולוגי ומדיני כאחד - יש חשיבות מבחינת ישראל לגבי החלטותיה ופעולותיה, כולל בעניין אוקראינה.