מנהיגות, דוגמה אישית, אחריות, נחישות, אומץ וחמלה. כל אלה ועוד היו חלק ממארג הערכים ומערכת ההפעלה הטבעית של האיש בר פלח ז"ל. הוא גם היה לוחם, מפקד וקצין מצוין, אחד שפיו ולבו שווים.
נפילתו בקרב של רס"ן בר פלח ז"ל מהווה תזכורת שצורבת ומצלקת עוד חלק בנשמה, מוסיפה עוד מצבה כואבת למחיר הכבד שאנחנו משלמים על מנת לשמור על ביטחון האזרחים והתושבים במדינת ישראל. אך איני יכול שלא לשאול ולתהות בקול רם: מה עם שאר הנפגעים באירוע המורכב?
הכדורים שפגעו בלוחם והמפקד האמיץ חדרו גם את נשמתם של שאר הלוחמים שהסתערו אחריו ולצידו בהיתקלות. הדם שניגר מפצעיו הכתים את נשמתם של כל מי שהיו סביב האירוע, בטיפול, בפינוי, במעטפת, ברשת הקשר או חיכו בנשימה עצורה לשמוע עדכונים על מצב הכוח והאויב שיצאו לעומתו.
כמה מאותם עשרות נשמות יזכו לקבל את האבחון, הטיפול, ההכרה, הליווי והתמיכה שנדרשים על מנת להתמודד עם המוות והלחימה? כמה יסתובבו לא מאובחנים? עם אבחנה חלקית? מוטעית?כמה מהם ידשדשו בצד החברה הישראלית? צפים, מופיעים ונעלמים, קמלים אל תוך הטראומה, הפוסט-טראומה, הלם הקרב? כמה מהם ישלחו את ידם בנפשם בשעת כאב וחוסר אמון בנופלם במלחמת היומיום? כמה מהם יהיו אלימים יותר, אגרסיביים, ינהגו בפראות על הכביש?
כמה יפתחו התמכרויות לתרופות "חוקיות" שמחריבות את הנפש והגוף? כאלה שתופעות הלוואי שלהן הן אובדנות מוגברת? כאלה שבהמלצות ובאזהרות כתוב לא לתת בשילוב של תרופות אחרות, אך בכל מקרה זה מה שיקבלו? תרופות שבשימוש לטווח בינוני-ארוך ידועות ככאלו שמפרקות את המוח ויוצרות נזקים עצומים?
כמה יחלו בסוכרת? קרוהן/קוליטיס, אסטמה לסוגיה, מחלות אוטואימוניות, פגיעה במערכת האנדוקרינית, מערכת העצבים, כלי דם ונשימה, פגיעות קוגניטיביות, שינויים במבנה ותפקוד המוח והרשימה עוד ממשיכה?
כמה מהם ימותו 5 עד 10 שנים לפני שאר האוכלוסיה כתוצאה מהשפעות הטראומה? כמה מהם לא ישנו לילה שקט אחד נוסף בחייהם? לא יחבקו את הילדים והמשפחה שלהם? לא יעזו להרגיש שמחה? ימנעו מהאירועים המוניים? יקפצו בכל פעם שדלת תיטרק חזק מדי או שילד בחר להתנסות בפיצוץ של נפץ או זיקוק?
כמה מהם יריחו דם ופשוט יתחילו לבכות?
כמה מהם יסתובבו, מכתתים רגליהם במרוץ ההישרדות של הכלכלה הישראלית, כואבים ומכאיבים, פגועים ופוגעים, יחליפו עבודות (במידה ומצאו), יפלטו ממעגל התעסוקה, יאבדו את תחושת הערך העצמית, יסתובבו ברחבי הארץ מספה לספה, מהרחוב לזולה בחוף או ביער?
כמה בנות זוג תיאלצנה לעזוב זוגיות מתפוררת מהדי מלחמה? כמה נשים שמצליחות לשרוד את המתח המטורף, ההתפרצויות והזעם, החלפת מצעים ספוגי זיעה, שתן, קיא או דמעות- תידרשנה להתמודד עם פוסט-טראומה בעקבות החיים עם אדם פוסט טראומטי?
כמה ילדים ייוולדו עם רגישות מוגברת לטראומה? עם סיכוי גבוה יותר למחלות גוף ונפש? עם סיכוי גבוה יותר לפתח פוסט-טראומה בעקבות חוסר הטיפול בהוריהם? כמה יאלצו להרגיש נבגדים בעודם מתדפקים על דלתות הבירוקרטיה? להוכיח שהיו כשירים לגיוס כשהמדינה בעצמה ביצעה את הסינון, ההכשרה ושלחה אותם אל הקרב?
כמה מהם ישמשו לשימור ה"מותג" ולאיסוף תרומות לארגון שאמור לייצג אותם (ארגון נכי צה"ל) ולא יקבלו תמיכה מהארגון לרוב המוחלט של הצרכים שלהם ושל משפחתם? כמה יגיעו לרחוב? לאשפוז בכפייה? לכלא? יברחו מהמדינה? כמה אימהות ואבות חיים עם פוסט טראומה רק מדאגה לילדיהם או מהטיפול בהם?
כמה יעלה למדינה אובדן הפוריות במשק (כסף, כסף , כסף...) של כל אותם המעגלים שציינתי למעלה וכל אלו שקצרה היריעה מלדון בהם? כמה יעלה למדינה לטפל בכל המעמסה על מערכת הבריאות? על האשפוזים? הניתוחים? כמה יעלה לחברות הביטוח וקופות החולים כל הנזק המצטבר?
כמה יעלה למדינת ישראל לייבא אנשים שיהיו מוכנים להגן על המדינה כשהאחוז שעוד מוכן להתגייס למילואים יתפכח ויבין שכאשר יוצאים לשרת את המדינה וגם חוזרים בחיים, מגלים שהחוזה והשבועה הם חד-צדדים?
המדינה שלנו, שהוקמה בעקבות טראומה וניסיון להכרית את קיומנו מהעולם, יצרה טראומות נוספות בתהליך הקמתה, ונאבקת על קיומה וביטחונה בכל יום ויום. מדינה שסועה ומקוטבת בתוך תוכה, מדינה שבה אין זכויות שוות ודין שווה לכולם, מדינה שבה קיצוניות מכתיבה את סדר היום, שכושלת מלתת לילדיה כלים בסיסים להתנהלות מול ועם בני אנוש אחרים, מדינה שלא מסוגלת להחליט על גבולותיה ולקחת אחריות על ההחלטה, על טעויות העבר, להכיר בכאב של אחרים?
ועוד לא פתחתי את נושא שינויי האקלים, הזיהומים והרס מערכות אקולוגיות כתוצאה מהתנהלות אנושית (השפעות של טראומה?) שגם הם מוסיפים דחיפות להתעוררות ושינוי התנהלות.
טראומה ופוסט טראומה לא מטופלות הן כמו סרטן אלים וסופני. הן משפיעות על כל מערכת מעשה ידי אדם. לכבד את המעשה האמיץ של רס"ן בר פלח זכרונו לברכה, יהיה לשנות את המציאות הזאת. לכבד את המורשת והערכים עליהם גדל, התחנך ונפל, יהיה לדאוג שלא יישארו לוחמ/ת, תומכי לחימה, משרתים במעגלים השונים ואם, אב, אחות ובת/בן זוג שלא מאובחנים, מלווים, נתמכים, מטופלים בהתאם לידע וליכולות שקיימים בארץ ובעולם.
ראש הממשלה, השרים ויותר מכולם שר הביטחון, משרד הבטחון, המשרד לביטחון פנים, צה"ל, המל"ל, כלל משרדי הממשלה, הכנסת, הארגונים החברתיים, מרכזי בריאות הנפש ומרכזים רפואיים, המטפלים, החוקרים, האקדמיה, התקשורת והמדיה החברתיים: אל תגידו לא ידענו. אתם ואנחנו יודעים.
עכשיו לעשות.
עכשיו לשנות.
בנפלו ציווה את החיים,
מנהיגות, דוגמה אישית, אחריות, נחישות, אומץ וחמלה.
הכותב הוא ממייסדי ארגון International Veterans Leadership Committee (IVLC).