זה לא טור דעה של פרשן פוליטי. לא מתיימר.
אין כאן שמץ של אוריינטציה לשכנוע על השקפה או ניסיון להשפעה על הצבעה בקלפי. אין כאן קורטוב דמגוגיה אלא זווית ראיה שיוצאת מהלב , בתקווה שאולי תחצה קהלים. לא תהיה כאן התייחסות לחזון שתי מדינות לשני עמים שהוחזר שלשום לסדר היום הציבורי העולמי , בברכת ראש המעצמה הגדולה בעולם (לדידי ולעניות דעתי, לא היה כאן חידוש גדול שהרי כבר הוצג בנאום בר אילן , בעבר. אך כאמור קטונתי). ערב ראש השנה החדשה, הימים הנוראים וזמן חשבון נפש אישי וציבורי. האחרון מתחייב ביחוד לאור היסטוריה של חורבן בית ראשון ושני בשל שנאת חינם בעם. שווה להעריך ולכבד את האחר גם אם הדעות חלוקות ואין הסכמות על נושאים "מהותיים" "ועקרוניים".
נער הייתי וגם זקנתי וזכיתי לארח בביתי (בנסיבות חברתיות) ואני מכיר היטב אישית את ראשי ממשלת ישראל האחרונים: בנימין נתניהו, נפתלי בנט ויאיר לפיד. לא בכדי הם הגיעו למשרה הרמה ולג'וב הכי תובעני בעולם. כולם יותר מראויים. מרשימים מאוד, דעתניים, אנשי חזון ועשייה. רצים מרתון ולא ספרינט. טוטליים. חרוצים עם ראש שעובד ללא הפסקה. הצלחה לדידם היא הישרדות, כישלון משול למוות. איש איש על פי אמונתו ודרכו יחיה, שלושתם חדורים רצון עז לעמוד בראש הפירמידה, להנהיג, למשול ולהטביע חותם. שלושתם יכלו לכאורה לעשות לביתם כלכלית יותר באופן פרטי, אך באמת שלא מסוגלים לבחור בדרך אחרת. שונים אידיאולוגית וביצועית מאד, אך בנרטיב האישיותי רב המשותף. אנשים חזקים עם דרייבים עזים -אינסופיים וליבידו ענק, שלעולם לא יצרכו טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. גם בצוק העיתים, שיתמודדו עם קשיים אובייקטיביים משפחתיים של שכול ונכות קשה, יתגלו כסלע איתן ויהיו המטפלים הכי טובים של עצמם, בעשיה מתמדת תוך חישוב מסלול אישי .
אישיות של אדם היא נגזרת של גנים שירש והשפעות יחסים מוקדמים עם סביבתו בילדות, נערות ובגרות. אז נוצר הבסיס שבהמשך מתגבש ומתלכד לאישיות הבשלה. זו יכולה לעבור השפעות דרמטיות בשל אירועי חיים מכוננים. אותי כפסיכיאטר מעניין נרטיב אישיות האדם לא פחות מדעותיו והשקפת עולמו.
לדידי, שלשום ראש הממשלה יאיר לפיד נשא את נאום חייו, על הבמה המכובדת בעולם. נאום הכי אישי וחושפני שמנהיג יכול לשאת. נאום שסיים דרך ארוכה מכותב מחונן של הטור השבועי הנקרא בישראל, סופר רבי מכר, מאנשי הטלוויזיה המצליחים בתולדות ישראל, לראוי לכס המנהיגות. במילותיו, אותן הקפיד לכתוב ולנסח רק בעצמו, הוא תיאר את נרטיב הישראליות בכלל ואת האידיאולוגיה שלו כראש ממשלת ישראל בפרט. היה לו מאד מאד חשוב לחשוף ולהזכיר את שני האנשים שעיצבו יותר מכל את השקפת עולמו. אביו טומי ניצול השואה ובתו יעלי, אוטיסטית בתפקוד נמוך.
בהקדמה לספרי "פסיכיאטר על הספה" מסביר אבא יאיר, נער הזהב של התקשורת הישראלית ומושא לקנאה של רבים: "קרה לנו האסון הנורא ביותר, שובר הלב ביותר. אסון מהסוג שאין לגביו ספקות, ברגע שהוא קורה אתה יודע שחייך כפי שהכרת אותם הסתיימו. אסון שהוא התגשמות כל הפחדים שלכם, אסון שמסיים באבחה אחת כל מה שחשבת על עצמך. כל מה שחלמת ותכננת, כל מה שהחיים שלך היו אמורים להיות. אוטיסט בתפקוד נמוך הוא מושג דקדקני וקר שמאחוריו לילות של בכי וטירוף. סימנים כחולים כי הילד הרביץ לך, שנים ללא שינה ובהלה שאינה עוזבת אותך לרגע מפני שעוד רגע יקרה משהו". "..כולנו , בני המשפחה המורחבת של האוטיזם , היינו צריכים לבחור בין כעס ומרירות לבין אהבה וקבלה. כל אחד מאיתנו היה באוטו כשהחלה ההשתוללות. כל אחד מאיתנו התבייש ואז התבייש שהתבייש".
אדוני ראש הממשלה, עברת דרך נצחית מהיום שהתביישת עד ששלשום שבנפשך היה להזכיר משלושת ילדיך רק את בתך אהובתך, על בימת העולם, לדבר עליה בגאווה מעוררת הערצה. נסית להסביר לציבור העולמי מציאות ישראלית של אישה בוגרת, שאינה מדברת ולו מילה, כשנדרש עליך להובילה למקלט בשעה 03:00 לפנות בוקר בשל אזעקה , מחשש טילים.
אתה דיברת, אנחנו האזנו והדמעות זלגו מעצמן. לרגע, היינו גאים מאד בראש הממשלה שלנו. הרגשנו שישראל זכתה. למשך שניות, חלפו במוחנו פלאשבקים בהבזקי מראות של שותפות משפחותינו לדרך ארוכה, מזה חצי יובל שנים, דרך שלא נגמרת לעולם. היינו שם ביחד מהרגע הראשון שילדינו יותם וקרן אובחנו עם יעלי, של ליהיא ושלך. התחלנו את המסע כשהם כבר היו חריגים בקרב חריגים, בגיל שנתיים. כבר אז התגלית במנהיגותך ובראיית עתיד מפוקחת. יחד התאבלנו מרה ויחד בחרנו בחיים, תוך מאבק ועשיה מתמדת. ללא לאות. לא מרשים לעצמינו ליפול ומתמודדים עם אתגרים קשים שאיש שלא חווה, לא יבין לעולם.
יחד יבשנו ביצות וסללנו דרכי עפר, הקמנו גנים וכיתות לימוד מיוחדות לילדינו הנכים, הטסנו מטפלים מכל כנפי תבל, יסדנו את הטיפול בשיטת ABA (טיפול התנהגותי מותאם לאוטיזם) בישראל, דאגנו לילדינו אך גם פעלנו ללא לאות למען כלל הילדים עם צרכים מיוחדים. הקפדנו לדאוג ליצור בתים מלאים חום, אהבה, שמחת חיים. עבדנו קשה על זוגיות, תוך דאגה מתמדת לבית חם והכי נורמטיבי לילדינו הבריאים. בדיעבד ובמבט לאחור, היית המטפל הפסיכולוגי שלי בתקופה חשוכה, היכן שהסנדלר הולך יחף והפסיכיאטר שמיטב חיי אנשים טובע בעולמו. הגענו מרקע משפחתי דומה ושנינו שיכלנו אחים וידענו עוד קודם לטרגדיית ילדינו, מהו קושי. יחד בחרנו בחיים וגילינו שיש לנו כוחות יותר ממה שאנחנו חושבים .
יותר מכל, יעלי שלך שינתה אותך. היא זו שהובילה אותך לנטוש את סיר הבשר של העיתונאי והסופר, קונצנזוס אהוב של הצלחה מטאורית ולעבור לדרך חתחתים של הפוליטיקה ההפכפכה וכפוית הטובה. לאט, לאט הוכחת שוב ושוב שאתה הכי ראוי. לאט, לאט הובהר שקורצת מחומר של מנהיגים, מטביעי חותם ואנשי חזון.
הניצנים היו שם לאורך כל הדרך ושלשום הוכח סופית שאתה בשל וראוי לתפקיד הרם במדינה. אנחנו מכירים את יעלי מצוין. היא יודעת לדבר היטב ללא מלים. הכי עקשנית ודעתנית, בדיוק כמו אביה. בטוחים ששלשום היא (וגם סבא טומי , מלמעלה) צפתה באביה בגאווה כי הבינה שלאביה היה מאד מאד חשוב להזכירה על הבמה הכי מכובדת בעולם.
שלשום הציבור נוכח לראות מה שאנחנו ידענו והבנו מזמן , שאתה הגעת לשם בין היתר בזכותה.
אז בשם יותם וקרן שמתקשים לדבר , נאמר כל הכבוד לאבא של יעלי.
לא חייבים להצביע עבורך כדי להעריך .
*גילוי נאות וחשוב : מעולם לא הצבעתי ל"יש עתיד" בבחירות ולא למפלגה במחנה שיאיר לפיד עומד בראשו. (כנראה שאפשר להוציא את הבחור מהישיבה אבל לא את הישיבה מהבחור , אפרופו השפעת ילדותנו על עיצוב אישיותינו).
הכותב הוא פסיכיאטר