חורף 1948. משפחתי, כמו שאר מאות תושביה היהודים של ירושלים, מכותרת ונצורה. כשלוחמי חטיבת “הראל” של הפלמ”ח הגיעו, משימתם הייתה לכבוש כמה כפרים פלסטיניים מסביב לעיר על מנת לשחרר את לחץ המצור. אני הייתי כבר בן 4 והכרתי את כלי הנשק וסוגי הרסיסים מהפגזים אשר נפלו עלינו.
הייתי בין ילדי העיר שעמדו על המדרכות והריעו ללוחמים שבאו להושיע אותנו. לא ידענו שהם הגיעו מבסיסם בקיבוץ קריית ענבים הסמוך, ושהם היו מותשים כבר מסדרת קרבות לשמירה על הדרך המובילה לירושלים. גם לא ידענו כמובן שמפקדם הוא יצחק רבין, לימים מי שיוביל את צה”ל למפואר בניצחונותיו במלחמת ששת הימים.
ירושלים הייתה במצב קשה מבחינה צבאית, מוקפת על ידי צבאות ערב ופלסטינים מכל הכיוונים; מצב שקשה לצאת ממנו כשידך על העליונה. אבל אנחנו, הילדים, הבנו מהורינו שהניצחון בידינו. הייתה תחושה של אחדות וגורל משותף לכולנו. אומנם גם אז היו חילוקי דעות וויכוחים בין גופים שונים בחברה היהודית, אך מעל הכל הייתה תחושה שאנחנו ביחד, מעבר לכל דיון ומחלוקת. ואכן בסופו של דבר הוסר המצור וירושלים הייתה לבירת ישראל.
כעבור כ־20 שנה נפגשתי בשנית עם רבין, הפעם במפגש אישי - הוא הרמטכ"ל ואני מפקד פלוגה צעיר בצנחנים. הנושא היה שיחת נזיפה שבה הוא העיר על תופעת ה"טרטורים" בצה"ל של אותם הימים. השיחה התחילה באווירה מתוחה של מפקד פלוגה שחשש כי הוא עומד להיות מודח, אך הסתיימה באווירה שונה. הבנתי שמולי יושב איש חכם ומנוסה, שביטחון ישראל וחיי הלוחמים הם חלק ממנו. לא ידענו אז שלאחר יותר משנות דור, אני, כסגן רמטכ"ל, אפקד על הלווייתו של ראש ממשלת ישראל, רב אלוף יצחק רבין, אשר נרצח בידי יהודי. לא אשכח את האחדות שהתפוררה לנגד עינינו.
בימים אלה אנו זוכרים ומזכירים לצאצאינו את הרצח הנתעב אשר בוצע בלבה של תל אביב בידי בן עמנו, בשל מחלוקות פוליטיות ששיסעו את החברה הישראלית. נראה שלא נלמד הלקח מאז. אומנם הרוצח הנתעב יושב בכלא, אך המסיתים והמשסעים יושבים בלבה של הפוליטיקה וזוכים לתמיכה לא מבוטלת בציבוריות הישראלית.
רבין נרצח בעצרת פוליטית של תומכי תהליך אוסלו, אשר כותרתה הייתה "לא לאלימות". דבריו האחרונים היו "האלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה". זו מורשתו של האיש שכל חייו הוקדשו לביטחון מדינת ישראל ולאנשיה.
שידע כל אחד מאיתנו – ללא הבדל דת, גזע ומין - שכל המפלג והמסית מחליש את מדינת ישראל מבחינה חברתית וביטחונית כאחד. אני מאמין בהמשך קיומה של מדינת ישראל לפי עקרונות מגילת העצמאות.
רב המאחד על המפלג בחברה שלנו. כך היה בירושלים הנצורה של 1948 וכך גם עכשיו. זו מורשתו של יצחק רבין ויחד עמו של רבים וטובים שהקימו את הארץ הזו יש מאין. אנו מחויבים – כולנו - להמשיכה ולהוקיע את כל המנסים לפגוע בה למען הישגים פוליטיים אישיים. המשסעים והמפלגים הם בסופו של דבר מיעוט שבמיעוט, אך באופיים הם אנשים קולניים שמנסים להשתלט על השיח. עלינו, הרוב, ללא קשר לעמדות פוליטיות, להתנער מהם ולגנות אותם למען המשך שגשוגה של מדינת ישראל.
הכותב הוא אלוף (במיל'), יו"ר "מפקדים למען ביטחון ישראל" ומי שהופקד על ההלוויה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין בהיותו סגן רמטכ"ל