"דוח מבקר חריף", זועקות שוב הכותרות, לאחר שהתפרסם דוח מבקר המדינה שעוסק במוגנות חיילות בשב"ס ובמשטרה מפני הטרדות מיניות. מתי הכותרות האלה יהפכו להיות תוכניות עבודה, תוכניות חינוך, תוכניות מניעה? מתי הממצאים של המבקר יהפכו לכתבי אישום? לעונשים?
בתחילת שנות ה־2000 החלה מגמה שבה לנשים נמאס לשתוק, והן החלו להתלונן במשטרה ולספר את סיפורן בתקשורת. פוליטיקאים, רבנים, שחקנים, רופאים, אנשי אקדמיה, זמרים - הכל כבר היה לנו.
אפשר היה לחשוב שפרסום פרטים כל כך מביכים של דמויות כל כך בכירות ומפורסמות ירתיע אחרים להתנהג באותה צורה. אפשר היה לחשוב שחיסול קריירות של גברים שדרך המלך הייתה סלולה עבורם יגרום לאחרים להיזהר, להתנהג אחרת, לשמור את הידיים בכיסים ואת הלשון בתוך הפה. אבל לא.
אפילו מהפכת "ME TOO", שהעלתה את המודעות לתופעה של אלימות מינית ושל הטרדות מיניות כלפי נשים, לא הצליחה לשים סוף להתנהגויות האלה.
אבל היא כן הצליחה להעמיד נשים רבות כחומה בצורה נגד התופעה. זאת המהפכה שהפכה נשים "אחיות לנשק" במקומות העבודה ובחלל הציבורי. אחיותיי הנשים, אין לנו על מי לסמוך, רק על עצמנו.
אמהות לבנות, חובתכן להעביר את התורה לבנותיכן! אמהות לבנים, עליכן מוטלת אחריות עצומה בחינוך הבנים. מורות, גננות, נשות חינוך, מנהלות, אין דבר יותר חשוב מללמד את הילדים שלנו איך מתנהגים, איך מכבדים, מה מותר ומה אסור, מה מצחיק ומה מציק. זה מקצוע הליבה החשוב ביותר.
אישה יקרה, חיילת, תלמידה, עובדת זוטרה או בכירה - אם מישהו נוגע בך, אומר לך או מטריד אותך, אל תורידי את הראש מבושה, אל תחכי שזה יעבור ותבכי מול המראה, אל תפחדי - תצעקי! אנחנו נשמע.
הכותבת היא פעילה בתחום המוניציפלי, החברתי והחינוכי