ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון ספג טענות רבות על מדיניות העלייה שלו בשנותיה הראשונות של המדינה, ביקורת מבכירי מפלגתו על רקע "העסק הביש" ופרסומים לא נעימים בעיתונות, בהם תחקיר "העולם הזה" על בנו עמוס בן־גוריון. הוא כמובן לא היה היחיד. גם בהמשך ספגו ראשי ממשלות קיתונות של ביקורת. כך למשל, ראש הממשלה מנחם בגין נאלץ לספוג האשמות כבדות בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, ושנה לאחר מכן פרש לביתו עם "איני יכול עוד".

לא תמיד זו הייתה ביקורת עניינית, לפעמים אלה היו שמועות שהופצו: סביב שמעון פרס התרוצצו שמועות חסרות בסיס, וכך גם סביב אהוד ברק ובני גנץ, כשעידן הרשתות החברתיות רק האיץ זאת. אבל בחודשים האחרונים אנו עדים לדבר חדש בפוליטיקה הישראלית: ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שעמד במרכזם של דיווחים ותחקירים בגופי תקשורת מרכזיים שנגעו להתנהלותו, לבחירתו להישאר לגור בביתו הפרטי ברעננה, להוצאותיו ועוד, מגיש תביעות דיבה נגד צייצנים שצייצו נגדו.

גם אם בחלק מהמקרים האמת עומדת לצד בנט ולא לצד הפרסומים, תביעות דיבה, המכונות תביעות השתקה, בהן נדרשים הנתבעים - אזרחים, שלא תמיד הפרוטה מצויה בידיהם - להתנצלות ולפיצוי כספי על ציוצים שלהם שנשענו על דיווחי התקשורת, נראות כצעד המונע מרגישות אישית של התובע בלבד. כי גם אם נכתב עליו משהו בשוגג וגם אם הדברים חטאו לאמת, וגם אם כספי הפיצויים מיועדים לתרומה - לדוג אזרחים שכתבו נגדך דברי בלע ברשתות החברתיות זה אינו מעשה שמוגדר בדיוק כשליחות לאומית.

דווקא לאחר שתוצאות הבחירות טלטלו את המדינה, ודווקא על רקע הקמת ממשלה המעוררת חשש בקרב רבים, על רקע הרפורמות המתוכננות בבתי המשפט, שינוי הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה והפגיעה האפשרית בזכויות זרים, נשים, מיעוטים ולהט"בים, בוחר בנט לפעול נגד אחת מזכויות הפרט החשובות ביותר לאזרח – חופש הביטוי.

כדאי להזכיר לבנט, כי גם לאחר ההפגנות בבלפור נגד נתניהו במהלך 2020, שבהן הועלו האשמות רבות נגדו, לא יצא נתניהו למסע ציד שכזה. כדאי גם להזכיר לו שלא צייצנים הם אלה ששלחו אותו הביתה. אנשי מפלגתו נטשו אותו, והציבור הוכיח בבחירות האחרונות שממשלת השינוי לא הותירה בו רצון לעוד מאותו דבר, אלא בדיוק ההפך.

חכמינו דיברו על "הנעלבים ואינם עולבים". ואכן, מוטב שבנט יראה לנגד עיניו את שליחותו הלאומית ולא את עלבונותיו האישיים. ואם כבר, שיתבע התנצלות, לא כספים. תרומה לעמותות? מטרה מבורכת בהחלט, אך שיעשה זאת מכיסו. מצער שבנט, במקום לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו מדוע הציבור לא היה שבע רצון ממנו, בוחר דווקא בדרך הזו.