למעשה, המדינה כולה יכולה ורשאית להתפאר בהצלחה זו. לכן, איומי חלק מהיזמים והמנהלים בחברות ההיי-טק למשוך את כספי החברות מישראל ולהעבירם למקומות אחרים בעקבות הרפורמה המשפטית הם איומים שאין להם מקום. לאותם מאיימים אני מציעה לשמור על צניעות, ולזכור - ההצלחה שייכת לכולנו.
ארבעה עוגנים של תשתית טכנולוגית
למעלה משלושה עשורים נבנתה בישראל תעשייה עתירת טכנולוגיה (היי-טק), תוך כדי השקעת משאבים אדירים של המדינה. תעשייה זו נשענת על ארבעה עוגנים חשובים וייחודיים למדינת ישראל, שלכל אחד מהם בנפרד ולארבעתם ביחד יש אימפקט עצום בשל גודלה הקטן של המדינה.
הראשון שבהם הוא מערכת הביטחון. זה מתחיל במיון וגיוס קפדניים של חיילים ליחידות הטכנולוגיות, שעומדים לרשות המדינה בין שלוש לחמש שנים בממוצע, כאשר אותם מתגייסים "נוחתים" ישירות לחזית הטכנולוגיה, עם השקעת משאבים עצומה של המדינה בטיפוח יחידות האלה לצרכים ביטחוניים. צריך להדגיש, המדינה למעשה משקיעה, מייצרת ומספקת "פס ייצור תמידי" של הון אנושי מהיחידות הטכנולוגיות לתעשיית ההיי-טק האזרחית, וזאת לאחר הכשרה מקיפה. תשתית חשובה כזו לא קיימת באף מדינה אחרת בעולם, בוודאי לא בהיקפים כאלה, ביחס לגודל שוק.
זה ממשיך בהשקעה במו"פ ביטחוני. מדובר בהשקעות עצומות של המדינה בפיתוח אמצעי לחימה מוטי טכנולוגיה, מה שהקנה לישראל יתרון מבצעי, אך גם השפיע דרמטית על השוק האזרחי.
התעשיות הצבאיות - תעש, התעשייה האווירית, רפאל ואלביט וכן קמ"ג (הקריה למחקר גרעיני) - הן כולן יצירי הממשלה, בין אם באופן ישיר ובין אם בשותפות עם הסקטור הפרטי. תעשיות אלה הולידו עשרות חברות-בנות וחלקן אף הופרטו והפכו לכוח תעשייתי וכלכלי משמעותי, המעסיק מאות אלפי עובדים, עם תרומה גדולה למחקר ולפיתוח.
נכון, זה נבע קודם כל מאילוצים ביטחוניים וגלובליים, כמו חרמות נשק שהוטלו על ישראל בתקופות שונות בעקבות לחץ כלכלי של מדינות ערב, אבל הרבה מאוד מהפיתוחים ומההון האנושי זרמו לתעשייה האזרחית. מדובר, כאמור, בסכומי עתק שהמדינה השקיעה בתעשיית ההיי-טק, שנהנתה באופן ישיר מפירות השקעה זו לאורך עשרות שנים.
העוגן השני החשוב הוא שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה. לפי מכון המחקר הבין-לאומי השוויצרי IMD, ישראל ניצבת במקום הראשון בשיתוף פעולה זה וכן בהוצאה למו"פ כאחוז מהתוצר, הן ברמה העולמית והן ב-OECD, וזה לא כולל את ההשקעה במחקר ופיתוח במערכות הביטחוניות והצבאיות. המכון מונה עשרה פרמטרים שבונים תשתית ליצירת חדשנות טכנולוגית של מדינה. ישראל ניצבת בכל אותם פרמטרים בין חמש המדינות המובילות, מתוך רשימה שכוללת 66 מדינות.
העוגן השלישי הוא קיומם של מאות מרכזי מחקר ופיתוח בין-לאומיים, שאחראים להעסקה ישירה ועקיפה של כמיליון עובדים. כ-450 חברות טכנולוגיות רב-לאומיות, בכל התחומים, זיהו את היתרונות הבולטים של ישראל והן כאן כדי להישאר.
העוגן הרביעי הינו הכסף הפרטי שרובו המוחלט מגיע מחו"ל, כמו למשל קרנות הון סיכון או גופים פיננסים אחרים. גופים אלה משקללים את כל היתרונות של השוק הישראלי על פני עשרות שנים, משקיעים בו עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה וגורפים רווחים יותר מכל מקום אחר.
סבסוד ותמיכה של המדינה
לכל אלה יש להוסיף את השתתפות המדינה בסיכון היזמים. אחת הזרועות הממשלתיות החשובות בהקמת וטיפוח תעשיית ההיי-טק הייתה פונקציית המדען הראשי (כיום רשות החדשנות) אשר במשך שנים ארוכות השתתפה בסיכון של היזמים באמצעות סבסוד ותמיכה. הכלי העיקרי היה קרנות המו"פ למיניהן, שתמכו בפיתוח טכנולוגיות חדשות.
מדובר בהשקעה בעלת סיכון שהמגזר הפרטי נמנע ממנה. לכך יש להוסיף את תוכנית החממות, אשר עם גלי העלייה הגדולים ממדינות חבר העמים, אפשרה למאות מדענים עולים להיכנס לענף ההיי-טק.
גם הטבות המס, המענקים והתמריצים שהעניקה המדינה לתאגידי טכנולוגיים בין-לאומיים, כגון אינטל, הביאו לכאן את ענקיות ההיי-טק, הזרימו חדשנות והביאו להעסקת אלפי בני אדם.
הדוגמה של סינגפור
הטענה של חברות כמו פאפאיה גלובל, כי קיים חשש לגורל הדמוקרטיה בישראל בעקבות הרפורמה המשפטית היא מוזרה בהתחשב בכך שהיא עצמה מושקעת במדינות שאינן בדיוק מופת של התנהלות דמוקרטית, כמו סינגפור, סין והונג-קונג.
בואו נקדיש כמה מילים לסינגפור, כי זו דוגמה מעולה. סינגפור נחשבת כגן עדן למשקיעים למרות שאין בה גרם של דמוקרטיה ליברלית. העיתונות, הרדיו והטלוויזיה במדינה נשלטים לחלוטין בידי הממשלה והאופוזיציה נרדפת על-ידי מפלגת השלטון. חרף זאת, הכלכלה הסינגפורית נתפסת ככלכלה חופשית, חדשנית, דינאמית וידידותית לעסקים וסינגפור היא אחת מהמדינות הבודדות עם דירוג אשראי טריפל A.
היא מושכת כמות גדולה של השקעות חוץ כתוצאה משיעורי מס נמוכים, מיקומה האסטרטגי, כוח העבודה המיומן שלה, שיעורי מס נמוכים ומדיניות של אפס סובלנות נגד שחיתות. על-פי הפורום הכלכלי העולמי, הכלכלה הסינגפורית הוא התחרותית ביותר בעולם, עם תמ"ג לנפש השני הכי הגבוה בעולם. יותר מ-7,000 תאגידים בין-לאומיים שפועלים סינגפור באו לשם בשל שיקולים אלה, תוך התעלמות אלגנטית ממצבה הדמוקרטי.
אז אם סינגפור מצליחה, בוודאי ישראל הדמוקרטית להפליא תמשיך להצליח.
במאמר מוסגר, קרן העושר הסינגפורית GIC מושקעת בישראל מזה שנים רבות בסטארט-אפים ובקרנות הון סיכון ישראליות. לא נראה שזה מפריע למישהו בהיי-טק,
חשש מופרז
הנימוק שהרפורמה המשפטית מסכנת את כספי החברות והמשקיעים היא לא מבוססת, משום שאין ברפורמה המוצעת נגיעה לנושאים כמו קניין, מיסוי, ממשל תאגידי או העסקת עובדים, שעומדים בראש מעייניהם של משקיעים זרים ואין בה שום פגיעה באקלים העסקי הנוכחי, שמושך לכאן תאגידים רב-לאומיים מהמובילים בעולם. ישראל לא מלאימה חברות ואפילו לא מכריחה אותן לפעול כאן לצד שותף מקומי, כמו הודו או סין. לכל היותר היא מחייבת רכש גומלין וגם זאת בהתאם לאמנות הבין-לאומיות.
החשש של אנשי היי-טק בכירים שמשקיעים זרים ימנעו מלהשקיע בישראל בעקבות הרפורמה המשפטית, נראה לי מופרז משתי סיבות עיקריות: האחת, מערכת המשפט כיום עמוסה לעייפה ותהליכים משפטיים אורכים שנים. כל זה לא השפיע עד היום על המשקיעים הזרים. גם חוסר הוודאות בעקבות פסק הדין הנודע "אפרופים", המתייחס להסכמים מסחריים בין הצדדים ויצר אי-וודאות גדולה, גדולה משמעותית ביחס למדינות מערביות, לא שינה את טעמם של המשקיעים ואם בכלל, הקניית ודאות עסקית לחוזים רק יכולה לתת למשקיעים נוחות גדולה יותר.
השנייה, בישראל קיים ממילא חוסר יציבות בשל בעיות ביטחונית. חשבו על כל שרשרת המבצעים הביטחוניים של השנים האחרונות - מ"עופרת יצוקה" דרך "עמוד ענן" בואכה "צוק איתן" ו"עלות השחר". כל אלה לא גרמו למשקיעים להפסיק או להקטין את השקעותיהם בישראל. ההיפך הוא הנכון, ההשקעות בישראל בשנים אלה רק הלכו וגדלו. שנת 2019, שבה התקיימו שלושה מבצעים צבאיים ("מגן צבאי", "גן סגור" ו"חגורה שחורה") הייתה שנת שיא בכל הקשור לאקזיטים בענף ההיי-טק הישראלי, עם 138 אקזיטים, בהיקף כולל של כ-21.7 מיליארד דולר.
יתר על כן, מעגל המשקיעים הזרים בישראל הולך ומתרחב בעקבות הסכמי אברהם, ואף מעבר למדינות ההסכם. לראשונה נכנסה לישראל קרן העושר הקטארית שהחלה להשקיע בחברות טכנולוגיות ישראליות.
נחזור ונאמר, ישראל היא אומת ההיי-טק שיש לה עוגנים מיוחדים, כפי שפורטו, וזו הסיבה שלא מעט חברות גדולות בעולם מחפשות בה חדשנות ורואות בה יעד להשקיע בו ולשתף פעולה.
לא לאיומים, כן לדיונים
האיומים שנשמעים מכיוונם של חלק מקהילת ההיי-טק משקפים דאגה וחוסר הסכמה של חלק כזה או אחר בציבור, לרוב מתוך חוסר הסכמה לממשלה ולעומד בראשה. בישראל הדמוקרטית, הרשות המחוקקת - שממנה את הרשות המבצעת - נבחרת בבחירות דמוקרטיות. כל האזרחים, באופן בלתי ניתן לערעור, נדרשים לכבד את תוצאות הבחירות. אני יוצאת מנקודת הנחה שהרוב בעם - שהוא גם הרוב השקט - תומך בכך ומכבד את תוצאות הבחירות, והתפלגות זו נכונה גם בקרב קהילת ההיי-טק, שהיא, במספרים הגדולים, ראי של העם.
אנשי ההיי-טק - היזמים, הממציאים, הסטארט-אפיסטים, מנהלי החברות - הם אנשים יקרים בעיניי. חלוצים, חולמים ומגשימים ברוכי כישורים, ההולכים לפני המחנה ומקדמים את הכלכלה הישראלית, תוך סיכון אישי. אני כותבת את הדברים הללו בצער ובכאב, כי אני ערה לתרומתם המשמעותית ושותפה לערכים שמפעילים אותם - יזמות אישית, הרצון להשפיע ולהטביע חותם - לצד שאיפתם לשוק חופשי ואקלים עסקי מעודד יזמות, אבל אני חשה אי נוחות נוכח הפחדים שלהם ושוללת לחלוטין את האיומים שמעטים מהם משמיעים.
מה שמעציב אותי עוד יותר הוא שחלק קטן מבכירי ההיי-טק נרתמים לפרויקטים חברתיים אין הרתמות סוחפת. וכמו שהשפעתם על החדשנות הטכנולוגית והכלכלה היא אכן גדולה כך גם יכולה להיות השפעתם על החברה. הטענות שמתעשרי הסטארט-אפ ניישן לא תורמים מספיק לחברה בניגוד לדור שקדם להם, לא נאמרו על-ידי, אלא על-ידי עדי אלטשולר, יזמת ופעילה חברתית בולטת.
אני רוצה לציין שאותם אלה שעושים זאת, אכן תרומתם גדולה אך מספרם קטן. כולנו צריכים להיות מוטרדים מהפערים החברתיים והכלכליים, על הציר מרכז-פריפריה, ומכך שהצלחת ההייטק ופירותיו לא מחלחלים לשכבות רחבות בציבור, או ששכבות רחבות מודרות מההיי-טק - ערבים, חרדים, נשים, אנשים עם מוגבלויות ותושבי הפריפריה.
אני קוראת מכאן לאנשי ההיי-טק להביע את מחאתם הלגיטימית בערוצים המיועדים לכך. מותר להפגין וטוב שהם מגלים מעורבות חברתית. אדרבא, יגיעו לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, שם מתנהלים הדיונים ברפורמה, יביעו את עמדתם - כפי שהביעו כמה ממתנגדי הרפורמה המובהקים ביותר, כמו שר המשפטים לשעבר, דן מרידור- ויציגו את חששותיהם. במקביל אני קוראת מכאן לראשי הקואליציה לקיים דיון רציני, מעמיק וכן בוועדת החוקה. רק המלצה אחת לי לאנשי ההיי-טק: אל תאיימו על המדינה במה ששייך גם למדינה. גם לנו, לציבור, יש מניית יסוד במפעל הגדול שנבנה כאן – ההיי-טק הישראלי.
הכותבת היא יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב" ופעילה חברתית