האירועים שהחלו אחרי הרכבת הממשלה, ובראשם הכוונה לרפורמה או להפיכה משטרית, תפסו אותי ככל אזרח במדינה בחרדה ובחשש. עמדותיי ודעותיי, גם אם ידועות ומגובשות, עומדות משתאות אל מול ההסתכלות המקצועית שרכשתי במהלך השנים הרבות שבהן אנו עוסק בנבכי נפש האדם.
הצעדים המיידיים שנקטה הממשלה, למשל הכוונה לבטל מס על משקאות ממותקים, ביטול הנת"צים וביטול רפורמת הבגרויות, יחד עם השעיטה לכיוון שינויי החקיקה במקביל לאמירות דומות ולפעמים אפילו זהות במילים, מעוררים תהייה לגבי המקום של ייחודיות הפרט מול עמדת העיקרון או השליט. החלוקה הקטגורית לשתי קבוצות מובנות וחדות, שחור או לבן, ללא מנעד דעות – מדאיגה ומעוררת צורך בתיקון.
כאיש מקצוע בריאות הנפש, שמטרתו היא הקניית מרחב של חופש פנימי גדול ככל האפשר המנותק מלחצים פנימיים וחיצוניים (זאת כמובן בהסתייגות לפגיעה עצמית או באחר), כל הכְפפה של רצון הפרט וזכותו לעיקרון גדול יותר – מדינה, דת או תפיסת עולם – צריך שתהיה מידתית וגמישה. העיקרון אמור לשרת את הפרט, ולא ההפך.
החופש הפנימי מושת גם על חופש של עיסוק, מקצוע. כרופא, חשובה לי החרות המקצועית בטיפול במטופל, חרות שמבוססת על שיקולים מקצועיים, שוויוניים ונטולי משוא פנים. בטיפול הרפואי אין להפלות אדם משיקולי, דת, גזע, מין ומגדר, מצב כלכלי, העדפה מינית, דעות חברתיות או פוליטיות ועוד. חרות זו חשופה לאדם העוסק במקצוע ולמקצוע עצמו. אני מדבר על רפואה, אבל הדבר נכון גם למדע ואקדמיה, אומנות, תקשורת ועוד.
המהירות והטוטליות של השינוי המוצע מולידות מצוקה וחרדה רבה. אנשים מוצאים עצמם מתכוננים לרע מכל, הוצאת כספים מהארץ, הגירה, גירוש, פילוג. ההתכוננות לרע מכל היא מנגנון הגנה, יעיל ככל שיהיה, אולם היא נובעת מחרדה רבה. נפש האדם בנויה לתהליכים. הסתגלות ושינוי הנעשים תוך בדיקה ובקרה של כל שלב מאפשרים לנו לשלוט במצב. התהליך צריך לכלול משא ומתן ותיקונים. מאידך, קטסטרופה המושתת יש מאין קשה עד בלתי ניתנת להכלה. קורונה, צונמי ורעידות אדמה הם קטסטרופות שהטבע יוצר. מלחמות, הפיכות ומעשי טבח הם קטסטרופות מעשה ידי אדם. חוסר האונים והיעדר יכולת השליטה מביאים להשבת מלחמה.
אדם מגיע לטיפול על מנת לעבור תהליך. אחד היתרונות של טיפול פסיכותרפי הוא היכולת של אדם מבחוץ לראות ולהצביע על נקודות עיוורות בשדה הראייה הנפשי שלנו. כל אדם, גוף או מערכת זקוקים ל"מטפל־מבקר" עצמאי, כזה שיראה את מה שאנחנו לא יכולים לראות או שנמנעים מלראות.
הקריאה החד־משמעית היוצאת מכאן היא לבסס גוף של בירור ודיון, גוף של הידברות שינהל תהליך מדוד, מבוקר ושקול ־ זאת תוך פתיחת הדיון לאוכלוסיות רחבות והבנה עמוקה של הכוונה והמשמעויות. כך בסופו של דבר נוכל להתנתק מהפנטזיה שהאמת כולה אצלנו בעזרת גורם בקרה ופיקוח, חכם, עצמאי ונטול משוא פנים.
הכותב הוא היו"ר היוצא של איגוד הפסיכיאטריה בישראל