ב־1 בנובמבר נערכו בחירות בשתי מדינות: ישראל ודנמרק. בעוד שאצלנו הבחירות התקיימו בשל נפילת ממשלת השינוי, בדנמרק הוחלט על הקדמת הבחירות בשל החלטתה של ראשת הממשלה מדה פרדריקסן להמית את כל החורפנים במדינה בשל משבר הקורונה. בדנמרק הבחירות העצימו את כוחה של ראשת הממשלה. בישראל, לעומת זאת, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמודד מאז הקמת הממשלה בשלל חזיתות, והוא נראה עייף ומותש. עם שותפים קואליציוניים המנווטים אותו אל עבר מהפכה משפטית, הנושאים הבוערים ברמה הביטחונית והכלכלית נזנחים.
ח"כ מהליכוד מעריך: "החוק לא יעבור במתכונת הזו" | האזינו
מנדלבליט נגד הרפורמה: "עדיף לא להגיע לפשרה מאשר פשרה גרועה"
בדנמרק אומנם אין תוכניות לשינוי המבנה החוקתי של המדינה, אבל בינואר האחרון הודיעה ממשלת דנמרק על כוונתה לבטל את יום התפילה הגדול, חג נוצרי המתקיים מאז 1686 לאחר חג הפסחא. ביטול החג ויום השבתון יכניס לקופת המדינה שלושה מיליארד קרונות דניות (כ־427 מיליון דולר), החלטה שמעוררת מחאה מצד ארגונים דתיים וארגוני עובדים במדינה. בתחילת פברואר, בקור סקנדינבי עז, התאספו כ־50 אלף איש מחוץ לפרלמנט בקופנהגן הבירה על מנת להפגין נגד ההחלטה. זהו אירוע נדיר במדינה שבה בדרך כלל יש קונצנזוס ברוב הנושאים והסוגיות. לאחרונה הפרלמנט בקופנהגן הצליח להעביר החלטה שנויה במחלוקת נוספת על הגדלת תקציב הביטחון, זאת על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה, שמעוררת דאגה רבה באירופה.
בכך מגיע למעשה סיומו של עידן באירופה, עידן הפופוליזם, אירוע שיש לו השלכות גם על הנעשה בארץ. בעידן זה, פוליטיקאים המקדמים אג’נדה פוליטית העוינת לגלובליזציה, הצליחו להזיז את הספינה המגובשת של השמאל הסוציאליסטי, ומפלגות ימין, חלקן ימין קיצוני, החלו לכבוש יותר ויותר נתחים ומושבים בפרלמנטים ואף להגיע לשלטון. בפולין, בהונגריה ובאיטליה, ניצח הקו האולטרה־שמרני את המפלגות הליברליות.
אולם בתקופה האחרונה אנו רואים ניצנים של נסיגה. צ’כיה, סלובניה ובולגריה הן דוגמאות טובות. בצ’כיה ראינו ניצחון סוחף של פטר פאבל בן ה־61, כשהוא נישא על גבי הרוח שהביאה איתה מלחמת רוסיה־אוקראינה, אשר הזיזה את הלוחות הטקטוניים. ולעומת זאת, מנהיג פרו־רוסי נחל כישלון ופוליטיקאים טראמפיסטים רבים איבדו מכוחם. המחאות במולדובה ובגיאורגיה למען הדמוקרטיה מלמדות אף הן על היפוך המגמה וחזרה לימי הרנסנס הפוליטי של מפלגות פחות קיצוניות ופחות מהשוליים.
כיצד ישפיעו שינויים אלו על ישראל לנוכח המחאה פה? האם תהיה להם השלכה על המאבק פה בין שמרנות וזהות לאומית ולאומנית ובין הערכים הליברליים וקידום זכויות מיעוטים? מוקדם עדיין לדעת.