המתווה החדש לבחינות הבגרות במקצועות המח"ר (מורשת, חברה ורוח), שהציג בימים האחרונים משרד החינוך תחת השם "הבגרות הגמישה", הוא מאוזן ושקול. נדמה שחלק ממבקרי התוכנית גיבשו את דעתם עליה עוד בטרם היא פורסמה, וייתכן שגם עירבו שיקולים הנוגעים להשתייכותו הפוליטית של השר.
בכל הקשור לאופן ההערכה של התלמידים במקצועות הללו, הרפורמה החדשה מדודה וסבירה יותר מקודמתה, רפורמת המח"ר שגיבש המשרד תחת כהונת שרת החינוך היוצאת, ד"ר יפעת שאשא־ביטון. רפורמת המח"ר הקודמת ביקשה לבטל לחלוטין את בחינות הבגרות בהיסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות ולהחליף אותן בעבודה מסכמת רב־תחומית אחת. לעומת זאת, במתווה החדש הוחלט על שילוב זהיר וראוי בין הבחינה המסורתית ללמידה חדשנית, כאשר הציון בכל תחום דעת יורכב מבחינת בגרות חיצונית, משימות מגוונות שכוללות מיומנויות של המאה ה־21 והערכה בית־ספרית.
בבסיס המתווה החדש עומדת ההבנה כי יש להעניק למנהלות ולמנהלי בתי הספר, שחיים את השטח ומכירים טוב מכולם את הצרכים הספציפיים של התלמידים והקהילה, את הבחירה החופשית באחד הנתיבים המוצעים. לראשונה מאפשר משרד החינוך לבתי הספר לבחור אם הם רוצים להיבחן על פי המתווה החדש או הישן. בכך מצמצם המשרד את היקף הטלטלות שעוברים בתי הספר, אשר יכולים להמשיך בדרך המוכרת להם מהשנים הקודמות.
האפשרות להישאר במתכונת ההיבחנות הישנה מהווה מענה הולם לביקורת על שינויי המדיניות התכופים במערכת החינוך והצנחתם מלמעלה ללא הבחנה או התחשבות באתגריהם. הגדלת מרחב שיקול הדעת של המנהלים היא שינוי מבורך מצד משרד החינוך, שבדרך כלל מכתיב למנהלים כללים נוקשים ומפורטים, וטוב אם ימשיך בדרך זו וירחיב את הגמישות של המנהלים לבחור בין אפשרויות שונות.
הטמעת המתווה החדש תיעשה באופן הדרגתי. בשונה מרפורמות שהוביל המשרד בעבר, אין כאן ציפייה לשינוי כולל ומיידי של כלל מערכת החינוך. לוקח לפעמים זמן להתרגל לשינויים, והפעם מקבלים בתי הספר את הלגיטימציה לכך. תלונותיהם של צוותי החינוך על חוסר יציבות של מערכת החינוך נענו כאן במתן ארכה להסתגלות הדרגתית. גם ההצעה לקיים בחינות בגרות כבר מכיתה י' היא צעד בכיוון הנכון. צמצום כלל הבגרויות לסוף התיכון יצר לחץ לימודי מוגזם בכיתות הגבוהות, ופתיחה מחדש של האפשרות לאזן את העומס בחומר הנלמד נותנת לבתי הספר את האפשרות לפרוש בצורה מיטבית את הבחינות החיצוניות לאורך שנות התיכון.
ניכר כי המתווה החדש גובש על סמך סדרה ארוכה של דיונים, התייעצויות ושיקולים מקצועיים. הוא משלב שמירה על יציבות עם מתן גמישות מורחבת, והקפדה על בסיס הידע הנדרש לתלמיד עם פיתוח מיומנויות עדכניות ובקרה תקפה על ההישגים הלימודיים. חלק מאלה שמתחו ביקורת על המתווה, שלשיטתם מבטא מאובנות והעמסת חומר על התלמידים לצורכי שינון, עשו זאת כאמור עוד לפני שנודעו פרטיו, וייתכן שהביקורת נובעת משיקולים שאינם לגופו של עניין. מערכת החינוך לא צריכה מהפכות וטלטלות נוספות, אלא איזון ותהליכים הדרגתיים, והתוכנית החדשה מבטאת זאת.
הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, ויו"ר פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך (רמ"א)