מלאו כבר שלושה חודשים לתחילת ההפגנות ההמוניות נגד הממשלה והעומד בראשה מבלי שיינתן הסבר הולם, לתפיסתי, להיסטריה ההמונית ולהתלהבות העצומה של המשתתפים בהן. קיימים סימנים ברורים לכך שההפגנות יימשכו, אף שהליכוד כעת מוריד הילוך.
הרמטכ"ל על הרפורמה המשפטית: "בחרתי בצד שמגן על המדינה"
"לא נתפשר על הדמוקרטיה": אלו תנאיו של גנץ בהידברות בבית הנשיא
לפנינו תופעה שבמסגרתה המונים מפגינים תחת ים של דגלים לאומיים – ובקנאות ובהתמדה שלא ייאמנו – בתירוץ כביכול של התנגדות לשינוי משפטי כלשהו כאשר לא מן הנמנע כי חלק מהמפגינים כלל אינם מבינים עד הסוף במה מדובר. אחדים מראשי המפגינים הוזמנו לאולפנים וניכר היה מתשובותיהם שהם מפגינים נגד המשטר הדמוקרטי הקיים בזכות בחירות דמוקרטיות שנערכו לפי השיטה הדמוקרטית הקלאסית: בחירות חופשיות. מה, אם כן, רוצים המפגינים?
החידה הגדולה ביותר בעיניי היא כיצד נוצר מצב שחלק ניכר מהמפגינים הם דווקא אמידים, מסודרים בחיים, אלה שטוב להם בחיים, שנוסעים לחו"ל לחופשות תכופות ונהנים משפע כלכלי. לעומתם יש מי שדווקא תומכים בממשלה. מה באמת מתרחש? הרי בבחירות האחרונות במגזר היהודי, השמאל והשמאל־מרכז הובסו על ידי המחנה הלאומי, ועכשיו צצה טענה תעמולתית חדשה - כאילו הרוב לא צריך לשלוט, אלא בהסכמת המיעוט. ממש רעיון מדיני מהפכני מעוות אך חדש.
אולי התשובה היא זאת שדוד בן־גוריון נהג לצטט מהתנ"ך (משלי, פרק כ"ט): "באין חזון – ייפרע עם". דהיינו, כאשר אין עוד אידיאל מרכזי משותף לעם, הוא עלול להתפרע. זה הסבר לא רע בעיניי לעובדה המוזרה שחלק מהמפגינים הם דווקא הפריבילגים, שזמנם חופשי והם יכולים להפגין בכל עת מבלי שפרנסתם תיפגע. האם ייתכן שחברת השפע היא הגורם להפגנות, ולא הרפורמה המשפטית? הרי כל מטרתה של הרפורמה היא להפסיק את הנוהג שאימץ לעצמו בג"ץ להתערב בהחלטות ממשלה ובחוקים ולפסול ולבטל אותם, בלי שהחוק הסמיך את בית המשפט העליון לעסוק בכך.
תופעה נוספת כיום היא שדווקא עכשיו מופעלים אמצעים לכאורה דיקטטוריים כנגד כל מי שאינו חושב כמו הלוחמים, כביכול, למען הדמוקרטיה. כך לדוגמה היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה מנעה משרת ההסברה גלית דיסטל־אטבריאן לערוך קמפיין במסגרת משרד ההסברה בנושא הרפורמה, בטענה שזו "תעמולה". לפרשנות צינית כזאת של החוק לא ראיתי דוגמאות מאז שעזבתי בגיל 11 ארץ קומוניסטית במזרח אירופה שקראו לה "דמוקרטיה עממית".
ולבסוף, תופעה לא פחות מדהימה היא שזאת הפעם הראשונה בתולדות המדינה שגם הדתיים רוצים לשלוט כיאה למספר המנדטים שקיבלו. אולי זאת הסיבה להיסטריה של ההמונים המפגינים, ואולי זאת סיבה טובה בעיני מנהיגיהם להפיל את הממשלה על אף שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לחלוטין. זהו מרד נגד הדמוקרטיה, ולכן סופו להיכשל.