400 פרויקטים שונים, 140 מיליון דולר לשנה ואין ספור נזקקים, בהם אמהות יחידניות, עולים חדשים, ילדים ונוער בסיכון וקשישים שחיים בעוני - אלו הם המספרים היבשים שעומדים מאחורי פעילות חובקת עולם מטעם הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין. הקרן - באמצעות קופות הידידות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות, עמותות, מוקד הידידות וכן בדרכים נוספות - מעניקה עזרה פיננסית לספקטרום רחב של מגזרים ואוכלוסיות שנופלים בין הכיסאות בישראל 2016. שנה אחרי שנה מתפרסמים דוחות העוני במדינה ש"מסעירים" את הפוליטיקאים שמקימים ועדות בדיקה, שמציגות מסקנותיהן, וכלום לא קורה. בוואקום ההולך וגדל שבין הצורך של אותן אוכלוסיות נזקקות לבין הרשויות נכנסת הפעילות הפילנטרופית של הקרן לידידות.
רובן המכריע של התרומות שמגיעות לקרן לידידות מגיעות מנוצרים אוונגליסטים, המאמינים באופן אדוק בתנ"ך. נדיבות לבם נובעת מאמונתם הבלתי מעורערת כי חובה עליהם לברך את העם היהודי, גם כחלק משיבתם למקורותיהם היהודיים.
לפני 30 שנה החל הרב אקשטיין במסע שלו לגייס תמיכה מהעולם הנוצרי למען ישראל. קודם הגיעו ההסברה, השכנועים ואטרקציות תיירותיות ואחר כך התחיל לזרום הכסף. התרומה הממוצעת עומדת על 76 דולר לכל תורם, שחלקם מגיעים ממקומות כמו קוריאה, ברזיל, קנדה ואוסטרליה. הסכום השנתי הכולל, שמגיע כאמור לכ־140 מיליון דולר בשנה, מוקדש בין היתר גם לעלייה ולקליטה, לרווחה ולעוני ולביטחון העורף בשעת חירום.
כאמור, התורמים מגיעים ממקומות שונים ומגוונים כמו למשל אליס, אם יחידנית שעובדת כמורה בפלורידה, שנהגה לתרום בעבר 50 דולר מדי חודש. יום אחד היא החליטה להעלות את הסכום החודשי ל־70 דולר. כשנציגי הקרן צלצלו להודות לה היא ניפקה להם הסבר פשוט: "ויתרתי על הקפה היומי שלי מסטארבקאס", היא סיפרה, "הבנתי שזה עולה לי 5 דולר ו־50 סנט בכל יום. אם אקנה במקדונלדס ממול אני אוכל לחסוך 1.5 דולר כל יום ולתת לעם היהודי, לקשישים, לילדים במצוקה, לניצולי שואה ולחיילים".
"אנחנו נכנסים לוואקום שהממשלה יצרה בעצמה"
"זו מסירות נפש בשבילם. הם לוקחים 10% מהפנסיה שלהם ונותנים לקרן שלנו", סיפר הרב אקשטיין הנרגש על התורמים הנדיבים כאשר החל הפרויקט המשותף של "מעריב-השבוע" והקרן לידידות: "כשעליתי לארץ חשבתי כמו אמריקאי, 'אם הממשלה רואה שיש צורך אמיתי בסיסי, היא תטפל בזה, אז למה צריכים אותי?'", סיפר הרב. הוא מסביר: "בשלב מסוים הבנתי שאנחנו נכנסים לוואקום שהממשלה בעצמה יצרה. כשעליתי ארצה היה לי אמון בשרים ובממשלה, וניסינו לעזור במקומות שביקשו מאיתנו. אחרי מלחמת לבנון השנייה ראש הממשלה אז אהוד אולמרט ביקש מקלטים, אז שיפצנו יותר מ-5,000 מקלטים".
על פי מחקר שערך המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שיעור התרומות מחו"ל במגמת ירידה בשנים האחרונות. הפילנתרופיה היהודית המוסדית כלפי ישראל והקהילה היהודית, כך מתברר, היא בירידה. משפחות מבוססות מקימות קרנות משפחתיות ומבצעות פילנתרופיה ישירה, שלא דרך פדרציות למשל, במטרה לחזק גם את הקהילות היהודיות אבל גם קהילות נוספות.
הרב אקשטיין לא חושש מהתחרות: "אנחנו מגייסים עכשיו תרומות מהעולם היהודי, במיוחד לפרויקט לניצולי שואה בארץ ובברית המועצות לשעבר. אנחנו תורמים יותר מ-30 מיליון דולר רק לבריה"מ לשעבר, ומיליונים רבים נוספים לביטחון למוסדות יהודיים בעולם ב־35 מדינות. ב-75 ערים בעולם אנחנו מאבטחים בתי ספר יהודיים. מה שנעשה בארץ נע בין 50% ל-60% מהכסף שאנחנו תורמים.
"החלטנו לגייס תמיכה מהעולם היהודי. על כל דולר שנקבל מיהודים, נעשה מאצ'ינג מכסף נוצרי. אני מקווה שכך גם נוכל לגייס יותר כסף מיהודים. התוכנית היא גם לעשות מאצ'ינג עם הממשלה בארץ, כך שנתרום 20 מיליון דולר נוספים כל שנה לקשישים ניצולי שואה והממשלה תיתן 40 מיליון. כך נוכל לפתור בכל שנה את כל הבעיות של ניצולי השואה במדינת ישראל".
אף שהתוכניות של הקרן גדולות, הרב אקשטיין לא רגוע: "מה שאנחנו עושים זה פלסטר. הבעיה היא יסודית. אנחנו לא מסוגלים לפתור את כל הבעיות הסוציואקונומיות במדינת ישראל. אנחנו משתתפים בהרבה דברים ועושים מה שאנחנו יכולים, אבל לא די בזה. הפתרון יכול לבוא רק מהממשלה. אני מאוכזב מהממשלה, שכבר שנים לא יוצאת למלחמה בעוני. סדר העדיפויות שגוי. כל עוד אנחנו במקום הכי נמוך ב-OECD בנושא העוני ובפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם, כל עוד אחד משלושה ילדים פה בארץ מתחת לקו העוני והולך לישון בלי אוכל, כל עוד אחד מארבעה קשישים רעב, זו בושה למדינת ישראל".