"מציקים לבן שלי בבית ספר בגלל שהוא נמוך - מה לעשות?" | מיכל דליות מייעצת

"קודם כל חשוב לי לציין שילדים רואים את ה'כאן ועכשיו', על כן לא תצליחי לשכנע ילדים שבשבוע הבא או בעוד שנה יקרה משהו. הם חושבים שהכול חייב לקרות מיד, וזה לא מנחם אותם לדעת שבעוד תקופה משהו ישתנה. ילדים נולדים עם 'תיקים': לאחד יש נטייה להשמנה, האחר מרכיב משקפיים, יש ילדים גבוהים באופן חריג ויש נמוכים. יש מי שחושש ממה שיגידו עליו, ובינינו, גם המקובלים בכיתה מתמודדים עם פחד נורא ממה שיגידו עליהם ומבועתים מהמחשבה שיורידו אותם מכיסאם. לדעתי, הדרך הכי טובה לחזק את הביטחון העצמי של הילד הזה היא לפנות לקבל עזרה מקצועית. כמה פגישות עם פסיכולוג יצליחו לגרום לו להבין את הערך שלו, ויחזקו אצלו את הביטחון ביכולותיו". 

 

"ממה שאת מתארת, עולה האפשרות שהוא גדל באופן כזה שהוא קצת סגר את עצמו. את יכולה לנסות לפתוח פתח קטן ולהיכנס משם ללבו. ייתכן שהדרך הנכונה תהיה לכתוב לו מכתב ולפרט את כל מה שמפריע לך בקשר שלכם. את יכולה לכתוב לו שהיחסים האלה חסרים לך, שאת לא יודעת למה את לא מצליחה להתקרב אליו ולגרום לו לשוחח איתך. שאלי אותו 'האם זה כי אני לא מעניינת, או מפני שיש לך התנגדות אלי? האם זה מפני שהיחסים שלך עם אחותך לא נראים לך חשובים מספיק?'. את יכולה להוסיף: 'יש לי אח אחד שיום אחד יישאר האדם היחיד במשפחה שלי, ומאוד חשוב לי להיות איתו בקשר'.

אני ממליצה שבסופו של המכתב הנימה תהיה חיובית: 'אני שולחת לך את זה בתקווה שהדברים אולי יפתחו אצלך משהו בלב או בראש ויתחיל בינינו קשר. אני לא מתכוונת לקשר של שיחות יומיות והתמרחויות, אלא קשר שבו אפשר להיפגש מדי פעם. אשמח לתשובה ממך'. גם סמיילי מחייך בסוף המשפט הזה הוא תוספת בריאה. כהתחלה, כתבי את המכתב הזה כאילו את לא מתכוונת לשלוח לו אותו. כתבי את זה על נייר, כמו מכתב ישן. כתבי ומחקי ועשי חדש עד שזה יהיה מכתב ותוכלי לשלוח לו. אם תיפגשו ולא תמצאו נושאי שיחה, נסי להיות את עד כמה שאת יכולה (זה דורש אומץ) - אבל תוכלי להגיד שמפני שאין לכם על מה לדבר, את רוצה להתחיל מהילדות ולהעלות זיכרונות, לדבר על הבית שבו גדלתם ועל הוריכם. חשבי על מה אתם יכולים לדבר - כי אולי הדברים שקורים היום בעולמכם לא כל כך מעניינים את הצד השני. פשוט תהיי אחותו הקטנה שמבקשת את חברתו, ואולי זה יעבוד". 
 
 

“אמא שלך כל כך צודקת. אני מבינה את ההיגיון שלך - הילדה אכלה ארוחת ערב ועוגה לקינוח, וזה בסדר שלא תרצי שהיא תאכל גם חטיף. ואולם, בתוך כל ההיגיון הזה את צריכה לראות את הבת שלך ולחוות את התחושות שהיא חווה. אני רוצה שתיכנסי לראש של ילדה בת 5, שרואה את כל בני הדודים שלה פותחים אריזות חטיפים סביב השולחן, ולה אסור כי אמא לא מרשה. עומדות בפנייך שתי אפשרויות: את יכולה להמשיך לעמוד על העקרונות שלך ולפעול לפי הערכים שאיתם פעלת, ואת יכולה להגיד לה למשל לקחת את החטיף, אבל לפתוח אותו בבית או יום למחרת. כך היא תהיה קשובה לעצמה. מעבר לזה, כדאי שתחשבי אולי כן לאפשר לה, לפחות פעם בשבועיים, לאכול חטיפים אחרי הארוחה עם בני המשפחה".